הפסקתי לרצות להיות אמא מושלמת - וסוף סוף התחלתי ליהנות

A young woman in her late 20s with long, curly blonde hair and big, bright eyes, smiling warmly at the camera.
האם את מנסה להיות אמא "מושלמת"? נעמה מספרת על המסע שלה לשחרור מהלחץ הזה, ומגלה שאפשר להיות אמא טובה ומאושרת יותר על ידי קבלה עצמית ואי-שלמות.

אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. עמדתי מול המראה, מנסה להסוות את העיגולים השחורים מתחת לעיניים עם קונסילר, תוך כדי שאני שומעת את הילד שלי בוכה מהחדר השני. הרגשתי כמו כישלון מוחלט. חשבתי שאני אמורה להיות מסוגלת לעשות הכל - להיות אמא מושלמת, רעיה מושלמת, עובדת מושלמת. אבל האמת הייתה שאני בקושי מצליחה להחזיק את הראש מעל המים.

הפער בין הציפייה למציאות היה עצום. תמיד דמיינתי את האימהות כאידיליה של אהבה אינסופית ורגעים קסומים, אבל בפועל גיליתי שזה בעיקר הרבה חוסר שינה, בלגן, ותחושה מתמדת שאני עושה משהו לא נכון.

מה יקרה אם אגלה לכן ש"אמא מושלמת" זה בכלל מיתוס? ושאפשר להיות אמא טובה מאוד, מאושרת יותר, פשוט על ידי כך שנסכים לוותר על הניסיון הנואש הזה?

הבטחה רגשית: תרגישי הקלה, הקלה עצומה, לגלות שאת לא לבד במאבק הזה. הבטחה פרקטית: תלמדי איך לשחרר את הלחץ המיותר ותתמקדי במה שבאמת חשוב.

הנקודה שבה הכל השתנה

קראתי פעם מאמר של ד"ר ברנה בראון, חוקרת מפורסמת בתחום הבושה והפגיעות, שאמרה משהו שפשוט הדהים אותי: "כשאנחנו מושלמים, אנחנו הכי פחות אנושיים". וואו. זה פשוט פגע בי בעוצמה. זה גרם לי להבין שהניסיון שלי להיות מושלמת בעצם מונע ממני להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות.

אז החלטתי לעשות שינוי. החלטתי להפסיק לנסות להיות "אמא מושלמת" ולהתחיל להיות פשוט... אמא.

ללמוד מטעויות (ולצחוק עליהן)

אני לא אשקר, זה לא היה קל. לקח לי זמן להפנים את זה שאני לא צריכה להיות מושלמת. בהתחלה, כל טעות שעשיתי גרמה לי להרגיש אשמה ונורא. אני זוכרת פעם אחת, למשל, כששכחתי לקחת את הילד שלי מהגן. קיבלתי טלפון מהגננת שהבהיל אותי, ומיהרתי לשם בהיסטריה. כשראיתי אותו, הוא חייך אליי כאילו כלום לא קרה. באותו רגע, הבנתי שאני צריכה לקחת את הדברים בפרופורציות. כן, עשיתי טעות, אבל זה לא הופך אותי לאמא רעה. למעשה, זה הופך אותי לאנושית.

זה בסדר לעשות טעויות.

אחת הפעולות שעזרו לי להתמודד עם האשמה הייתה שיתוף. התחלתי לדבר עם חברות שלי, עם אמהות אחרות, על הקשיים שלי. גיליתי שאני לא לבד. כולן מתמודדות עם אותן בעיות, כולן מרגישות לפעמים שהן לא מספיק טובות. פתאום הרגשתי פחות לבד, ויותר מחוברת.

סודות מהחיים עצמם: איך לאמץ אי-שלמות?

  • קחי אוויר, זה בסדר. תני לעצמך רשות לא להיות מושלמת. רשימה של מטלות לא גמורה? זה בסדר. בית קצת מבולגן? זה בסדר. אי אפשר לעשות הכל, ואת לא צריכה.
  • התמקדי במה שחשוב. במקום להתמקד בכל הדברים שאת חושבת שאת צריכה לעשות, התמקדי במה שבאמת חשוב - האהבה שלך לילדים שלך, הקשר שלך איתם, הרגעים הקטנים שאתם חולקים יחד.
  • חגגי את הניצחונות הקטנים. אל תזלזלי בעצמך. כל הצלחה קטנה - ארוחת ערב מוכנה בזמן, אמבטיה רגועה, סיפור לפני השינה - היא סיבה לחגיגה.
  • מצאי זמן לעצמך. זה אולי נשמע כמו מותרות, אבל זה הכרחי. את לא יכולה למלא את הכוס של אחרים אם הכוס שלך ריקה. הקדישי זמן לעצמך, לפחות כמה דקות ביום, לעשות משהו שאת אוהבת - לקרוא ספר, לשתות קפה בשקט, לעשות מדיטציה.
  • קבלי עזרה. אל תפחדי לבקש עזרה. אם את מרגישה מוצפת, תוכלי לבקש עזרה מהבן זוג שלך, מהמשפחה שלך, מחברים שלך. ואם את צריכה עזרה מקצועית, אל תהססי לפנות לפסיכולוג או יועץ.

מאיפה באמת מגיע הכוח?

מקורות רבים מצביעים על החשיבות של חמלה עצמית, במיוחד בקרב אמהות. מחקר שפורסם ב-"Journal of Child and Family Studies" מצא שאמהות שמגלות חמלה עצמית נוטות להיות פחות חרדות ודכאוניות, ויותר מרוצות מהחיים שלהן. זה הגיוני, לא? כשאנחנו מקלות על עצמנו, אנחנו פחות לחוצות ויותר מסוגלות ליהנות מהרגע.

איך אני מיישמת את זה? במקום לכעוס על עצמי כשקורה משהו לא צפוי, אני אומרת לעצמי: "זה בסדר, זה קורה לכולם. אני אעשה הכי טוב שאני יכולה מכאן". זה עוזר לי להוריד את מפלס הלחץ ולהתמודד עם הדברים בצורה יעילה יותר.

הפואנטה האמיתית: לאהוב את עצמך, לא רק את הילדים

אחת התובנות הכי משמעותיות שלי הייתה שאני צריכה לאהוב את עצמי כמו שאני אוהבת את הילדים שלי. זה אומר להיות סבלנית כלפי עצמי, להיות נדיבה כלפי עצמי, ולסלוח לעצמי על הטעויות שלי. כשאני אוהבת את עצמי, אני יכולה להיות אמא טובה יותר. אני יכולה להיות נוכחת יותר, סבלנית יותר, ואוהבת יותר.

האם זה אומר שהפסקתי לרצות להיות אמא טובה? ממש לא. זה רק אומר שהגדרתי מחדש מה זה אומר להיות אמא טובה. זה אומר להיות אמא שאוהבת את עצמה, שאוהבת את הילדים שלה, שאוהבת את החיים שלה. אמא שלא מפחדת לעשות טעויות, שאוהבת לצחוק, שאוהבת ללמוד, שאוהבת פשוט להיות... אמא.

אני עדיין לא מושלמת, וסביר להניח שאף פעם לא אהיה. אבל היום אני יודעת שזה בסדר. אני יודעת שאני עושה את הכי טוב שאני יכולה, וזה מספיק. וזה מה שחשוב.

עכשיו תורי לספר. מה הייתן משנות בהגדרת ה"אמא המושלמת" שלכן? איזה לחץ אתן הכי רוצות להסיר מעצמכן? אשמח לשמוע את המחשבות שלכן!