אני זוכרת את עצמי יושבת בחג פסח האחרון, מול שולחן ערוך לעילא ולעילא. מפה לבנה, כלי כסף מצוחצחים, ארבע כוסות יין מנצנצות. הכל היה מושלם, לפחות למראית עין. אבל בפנים, הרגשתי ריקנות מוזרה. כאילו אנחנו משחזרים טקס בלי נשמה. ואז הבנתי משהו – זה לא השולחן שיוצר את הזיכרון, אלא הרגעים הקטנים, הלא מתוכננים, שקורים בין הברכות והשירים.
הבטחתי לעצמי, וגם לכן, שאחרי החג הזה דברים ישתנו. שנפסיק לרדוף אחרי הפרפקציוניזם ונתחיל לרדוף אחרי הרגע. נשמע קלישאתי? אולי. אבל תנו לי להסביר.
(רגע של תהייה: מה אם כל מה שלימדו אותנו על טקסים משפחתיים הוא קצת… לא נכון?)
אז, איך יוצרים זיכרונות משפחתיים אמיתיים, כאלה שמחממים את הלב שנים אחרי? בואו נצא למסע קטן יחד.
הטעות הקריטית שאנחנו עושים (ואיך לתקן אותה)
הרבה פעמים אנחנו מתמקדים בתוכן הטקס – מה אנחנו אוכלים, מה אנחנו שרים, מה אנחנו אומרים. אנחנו שוכחים את הדבר הכי חשוב: איך אנחנו עושים את זה.
קחו לדוגמה את הדלקת נרות חנוכה. במקום לעמוד בשורה ולהדליק נרות באופן טכני, למה לא להפוך את זה לרגע של שיתוף? כל אחד יכול לשתף סיפור קטן על נס שקרה לו השנה, או משאלה שהוא רוצה להגשים. זה הופך פעולה אוטומטית לרגע אישי, אותנטי.
כאן נכנס לתמונה מחקר מעניין של ד"ר מייקל נורטון, פרופסור לשיווק מבית הספר לעסקים בהרווארד. הוא גילה שאנשים שמבזבזים כסף על חוויות צוברים יותר אושר מאשר אנשים שמבזבזים אותו על חפצים. (Norton, M. I., & Dunn, E. W. (2009). Happy money: The science of happier spending. John Wiley & Sons.) זה לא אומר שצריך להוציא הון על טיסות לחו"ל כל שנה. זה אומר שההשקעה הכי טובה שלנו היא ברגעים משותפים, בחוויות קטנות שהופכות לזיכרונות גדולים.
(אגב, אני מודה, גם אני הייתי קורבן של המרדף הזה אחרי "החג המושלם". כמה עצבים בזבזתי על קישוטים שלא היו מספיק טובים? יותר מדי.)
אז מה עובד? הנה כמה רעיונות מפתיעים:
- "שעת סיפור" מאולתרת: אחרי ארוחת שישי, במקום לפזר את כולם לסלולריים, תכריזו על "שעת סיפור". כל אחד בתורו מספר סיפור – מצחיק, מרגש, אפילו קצת מביך. העיקר שזה יהיה אמיתי.
- "קופסת הזיכרונות" המשפחתית: קחו קופסה פשוטה (אפשר לקשט אותה ביחד) ותשימו בתוכה פתקים עם זיכרונות, תמונות קטנות, חפצים שמזכירים לכם רגעים משפחתיים מיוחדים. בכל חג או יום הולדת, תוציאו את הקופסה ותעברו על הזיכרונות יחד.
- "טיול הלילה" הסודי: פעם בחודש, אחרי שהילדים (או הנכדים) כבר במיטה, צאו לטיול לילי קצר בשכונה. בלי פלאפונים, בלי הסחות דעת. רק אתם והשקט. דברו על החיים, על החלומות, על הפחדים. רגעים כאלה יוצרים קרבה שלא תסולא בפז.
- "יום המעשים הטובים" שלנו: בחרו יום אחד בשנה ותקדישו אותו למעשים טובים – לתרום בגדים, לבקר קשיש בודד, לעזור לשכן עם הקניות. תעשו את זה יחד, כמשפחה. זה מלמד את הילדים ערכים חשובים ויוצר תחושת גאווה משותפת.
הסוד הקטן של טקסים משפחתיים מצליחים:
הסוד, אם תשאלו אותי, הוא פשוט להיות נוכחים. באמת נוכחים. להניח את הטלפון בצד, להקשיב באמת למה שהשני אומר, להיות סבלניים וסובלניים. זה לא תמיד קל, אני יודעת. אבל זה שווה את זה.
פרופסור ג'ון גוטמן, חוקר זוגיות מפורסם, גילה במחקריו שזוגות שמצליחים לשמור על קשר רגשי חזק גם ברגעים קשים הם אלה שמקדישים זמן קבוע ל"טקסי חיבור" קטנים – חיבוק בבוקר, שיחת טלפון קצרה במהלך היום, ארוחת ערב משותפת. (Gottman, J. M., & Silver, N. (1999). The seven principles for making marriage work. Crown Publishers.)
העיקרון הזה נכון גם לגבי משפחות. טקסים קטנים, חוזרים ונשנים, הם אלה שמחזקים את הקשר בינינו ויוצרים את הזיכרונות שאנחנו כל כך רוצים לשמור.
(ואם כבר מדברים על זה, גם כישלונות הם חלק מהעניין. זוכרים את הפעם ההיא שניסינו להכין עוגת יום הולדת שכבה ונשרפה לנו בתנור? עד היום אנחנו צוחקים על זה.)
הבשורה המפתיעה:
אז אחרי כל מה שאמרתי, הנה משהו שיכול להפתיע אתכם: לא חייבים טקסים גרנדיוזיים ומתוכננים כדי ליצור זיכרונות משפחתיים. לפעמים, הרגעים הכי יפים קורים דווקא כשאנחנו לא מצפים להם.
תחשבו על זה: מה יותר זכור לכם – ארוחת החג המוקפדת או הפיקניק הספונטני בפארק ביום שבת שטוף שמש? לרוב, דווקא הרגעים הלא מתוכננים הם אלה שנחקקים לנו בזיכרון.
אבל זה לא אומר שצריך לוותר על טקסים משפחתיים לגמרי. זה רק אומר שצריך להפסיק להתייחס אליהם כאל מטלה ולהתחיל להתייחס אליהם כאל הזדמנות. הזדמנות להיות ביחד, לצחוק יחד, לבכות יחד, לזכור יחד.
מה אתם חושבים? האם אתם מרגישים שהטקסים המשפחתיים שלכם יוצרים זיכרונות אמיתיים? אילו רגעים אתם הכי אוהבים לזכור? אני ממש אשמח לשמוע את הסיפורים שלכם.
