היי בנות, נעמה כאן!
תמיד חשבתי שאם רק אעבוד יותר קשה, אשיג יותר תוצאות. נשמע מוכר? טחנתי שעות, ויתרתי על דברים שאני אוהבת, והייתי מותשת. אבל אז הבנתי משהו: זה לא עניין של כמות, אלא של איכות. זה לא רק מה שאני עושה, אלא איך אני עושה את זה.
זה הוביל אותי למסע של ניסוי וטעייה, והאמת? היו הרבה טעויות. אבל מתוך הכאוס הזה, צמחו חמישה הרגלים ששינו לי את המשחק. לא מדובר בשיטות "קסם", אלא בדברים קטנים שעושים הבדל עצום כשמתמידים בהם.
אני לא מדברת על "להיות פרודוקטיבית יותר", אלא על לחיות יותר. להנות יותר. להגשים יותר. מוכנות לצאת איתי למסע הזה?
1. הפסקתי לרצות את כולם.
אני יודעת, זה קשה. גדלנו בעולם שמלמד אותנו לרצות אחרים, להיות נחמדות, לא לעשות בלאגן. אבל תכל'ס? ניסיון לרצות את כולם הוא מתכון בטוח לשחיקה.
פעם הייתי משתגעת אם מישהו לא אהב משהו שעשיתי. הייתי מנתחת כל תגובה, מנסה להבין איפה טעיתי. עד שהבנתי – אי אפשר לרצות את כולם. זה פשוט בלתי אפשרי.
כמה מחקרים (אחד מהם פורסם ב-"Journal of Personality and Social Psychology") מראים שאנשים שמנסים לרצות אחרים באופן כרוני נוטים יותר לחרדה ולדיכאון. זה הגיוני, לא? את מוותרת על הצרכים שלך כדי לרצות אחרים, ובסוף את נשארת ריקה.
התחלתי לשאול את עצמי: "מה אני באמת רוצה?". והאמת? זה היה מפחיד. שנים התרגלתי לשים את הצרכים של אחרים לפני שלי, ועכשיו הייתי צריכה ללמוד מחדש מה אני בכלל רוצה.
אבל זה היה שווה את זה. ברגע שהפסקתי לרצות את כולם, התחלתי לחיות את החיים שלי. התחלתי לקבל החלטות שמשרתות אותי, ולא את הציפיות של אחרים. וזה, חברות, משחרר.
רגע של תובנה: אולי הפחד הכי גדול שלנו הוא לא מכישלון, אלא מאיבוד החיבה של אחרים?
2. התחלתי להגיד "לא" (בלי רגשות אשם).
ממשיכות את הקו של לרצות את כולם… "לא" היא מילה כל כך קטנה, אבל כל כך קשה להגיד. פעם הייתי אומרת "כן" לכל דבר – פרויקטים בעבודה, בקשות מחברים, הזמנות לאירועים. הייתי מותשת, אבל הרגשתי שאני חייבת.
אבל אז הבנתי משהו: כל פעם שאמרתי "כן" למשהו שלא רציתי לעשות, אמרתי "לא" למשהו שכן רציתי. זה יכול להיות זמן לעצמי, זמן עם המשפחה, או אפילו סתם מנוחה.
מצאתי מחקר מ-Harvard Business Review שדיבר על החשיבות של הגדרת גבולות. זה לא אומר שאת צריכה להיות אגואיסטית, זה אומר שאת צריכה לכבד את הזמן והאנרגיה שלך.
התחלתי לתרגל "לא". לאט לאט, זה הפך להיות קל יותר. והכי חשוב? התחלתי להרגיש יותר בשליטה על החיים שלי.
חשיבה באמצע הדרך: האם "לא" הוא בעצם "כן" לעצמי?
3. התחלתי להקשיב לגוף שלי (באמת).
תמיד שמעתי את המשפט הזה, אבל אף פעם לא הבנתי מה זה אומר. הייתי רצה על אוטומט, מתעלמת מסימנים של עייפות, רעב או מתח.
עד שיום אחד פשוט קרסתי.
הבנתי שאני צריכה להתחיל להקשיב לגוף שלי. לא רק למה שהוא אומר, אלא גם למה שהוא לא אומר. למדתי לזהות סימנים מוקדמים של עייפות, מתח או רעב, ולטפל בהם לפני שהם הופכים לבעיה גדולה.
התחלתי לעשות דברים קטנים – לשתות יותר מים, לישון יותר, לקחת הפסקות קצרות במהלך היום. והאמת? זה עשה הבדל עצום.
אגב, גיליתי שאפילו 5 דקות של מדיטציה ביום יכולות לעשות פלאים. ניסיתן פעם?
4. התחלתי לחגוג הצלחות קטנות (ואפילו כישלונות).
קל מאוד להתרכז במה שלא עובד, במה שעדיין לא השגנו. פעם הייתי כזאת. הייתי מגיעה למטרות גדולות, ואז מיד עוברת למטרה הבאה, בלי בכלל לעצור ולהנות מההישג.
ואז הבנתי משהו: ההצלחות הקטנות הן אלה שנותנות לנו את הדלק להמשיך קדימה. הן אלה שמזכירות לנו שאנחנו מסוגלות, שאנחנו מתקדמות.
התחלתי לחגוג כל הצלחה קטנה – סיימתי משימה קשה בעבודה? פינקתי את עצמי בקפה טעים. עשיתי אימון כושר? נתתי לעצמי טפיחה על השכם.
וגם, למדתי לחגוג כישלונות. כן, שמעתן נכון. כישלון הוא לא סוף העולם, הוא הזדמנות ללמוד ולצמוח. כל כישלון הוא שיעור, וכל שיעור מקרב אותנו להצלחה.
רגע של תסכול אמיתי: זה לא קל, אני יודעת. אבל תאמינו לי, זה שווה את זה.
5. התחלתי להקיף את עצמי באנשים שמרימים אותי.
סביבה תומכת היא קריטית. תמיד ידעתי את זה, אבל אף פעם לא הבנתי עד כמה.
הבנתי שחשוב להקיף את עצמי באנשים שמרימים אותי, שמאמינים בי, שתומכים בי בחלומות שלי. אנשים שמפרגנים לי כשאני מצליחה, ומעודדים אותי כשאני נופלת.
והכי חשוב – אנשים שאני יכולה להיות אני האמיתית לידם. בלי מסכות, בלי פוזות.
היו לי כמה חברות שהייתי צריכה להרפות מהן. זה לא היה קל, אבל זה היה הכרחי. הבנתי שהן לא מרימות אותי, אלא להפך – הן מושכות אותי למטה.
מאמר שקראתי ב"Psychology Today" דיבר על החשיבות של קשרים חברתיים חיוביים לבריאות הנפשית שלנו. זה לא רק נחמד להיות מוקפת באנשים שאוהבים אותך, זה ממש חיוני.
מחשבה לא פתורה: איך יוצרים סביבה כזו, במיוחד אם הסביבה הקיימת לא תומכת?
אז אלה חמשת ההרגלים ששינו לי את המשחק. הם לא קסם, הם דורשים עבודה והתמדה, אבל הם שווים את זה. תנסו אותם, תאמצו אותם, ותראו איך הם משנים גם לכן את החיים.
אני כאן, איתכן, לאורך כל הדרך. מה ההרגל שלכן ששינה את הכל? ספרו לי בתגובות! מחכה לשמוע!
