אני זוכרת את הפעם הראשונה שנכנסתי לדייסו. הייתי בטוחה שאני רק קונה כמה כלי כתיבה חמודים וזהו. יצאתי משם שעתיים אחר כך, עם שקית מלאה בדברים שאני לא צריכה, אבל הרגשתי שאני חייבת. כולנו היינו שם, נכון?
אבל מה באמת גורם לנו להישאב לעולם הצבעוני הזה? זה לא רק המחיר, למרות ש-10 שקלים לפריט זה די מפתה. זה משהו עמוק יותר.
ההבטחה (הסמויה) לפתור את הבעיות שלנו?
דייסו הפכה לסוג של פסיכולוג ביתי. מצאתי את עצמי חושבת על זה לאחרונה בעודי מסדרת מגירה עמוסה בכלי מטבח שלא השתמשתי בהם אף פעם. קראתי פעם מחקר של פרופ' דן אריאלי, מומחה לכלכלה התנהגותית, שמסביר איך אנחנו נוטים להעריך דברים שאנחנו מחזיקים בהם יותר ממה שהם באמת שווים. אפקט הבעלות הוא קורא לזה. ואני תוהה, האם דייסו משחקת על האפקט הזה?
קניתי קופסאות אחסון קטנות, כל מיני מפרידים למגירות, אולי זה יעזור לי להבין את סדר הדברים.
רגע, מה קרה לי? זה התחיל כקנייה ספונטנית. לא קרה לי כלום.
ואז הכל התהפך -
הייתי בטוחה שהבלגן בבית שלי מעיד על איזשהו חוסר שליטה, שקופסאות אחסון חדשות ישיבו לי את השליטה בחזרה. זה נשמע לכם מוכר?
אבל אז הבנתי משהו.
הדברים האלה, הם לא באמת הפתרון. הם רק מספקים אשליית שליטה. קניתי את הקופסאות, סידרתי את המגירה, ואחרי שבוע - הכל חזר לקדמותו. הבלאגן האמיתי היה לא במגירה, אלא בראש שלי.
עכשיו, לפני שאתם חושבים שאני סתם מקטרת על חנות, חשוב לי להגיד משהו: דייסו היא לא הבעיה. היא פשוט משקפת את הבעיות שלנו. היא מראה לנו כמה אנחנו נוטים לחפש פתרונות חיצוניים לבעיות פנימיות. ואני? אני בהחלט נופלת בפח הזה כל פעם מחדש.
ומה לגבי הכישלון שלי?
כן, כן. זה מביך, אבל אתם יודעים מה אומרים - אם אתה לא נכשל, אתה לא מנסה מספיק. פעם, קניתי בדייסו מין מתקן קטן כזה לארגון כבלים. חשבתי שזה סוף סוף יפתור את הבלגן מאחורי הטלוויזיה שלי. אחרי שעה של מאמצים כושלים, המתקן נשבר, הכבלים היו עוד יותר מבולגנים, ואני? אני כמעט התייאשתי מהחיים.
אבל דווקא הכישלון הזה לימד אותי משהו חשוב: לפעמים, הפתרון הוא לא לקנות עוד משהו, אלא פשוט לוותר על משהו. להיפטר מכבלים מיותרים, או במקרה של המגירה שלי, פשוט להפסיק לקנות שטויות שאני לא צריכה.
אני ממליצה בחום על הספר "סדרת החיים המופלאה" של מארי קונדו, ואני מודעת לכך שאני ממליצה על ארגון וסדר.
אז מה למדנו? דייסו היא לא רק חנות. היא שיעור לחיים. שיעור על צרכנות, על ציפיות, ועל היכולת שלנו למצוא אושר בדברים הקטנים. אבל יותר חשוב, היא תזכורת לכך שהפתרון האמיתי, הוא תמיד, אבל תמיד, מתחיל מבפנים.
אז בפעם הבאה שאתם נכנסים לדייסו, תשאלו את עצמכם: מה באמת אני מחפש/ת כאן? ואולי, רק אולי, תגלו משהו חדש על עצמכם. אני מחכה לשמוע מה דעתכם. יצא לכם לחשוב על הקשר המפתיע הזה בין קניות לאושר? שתפו אותי בתגובות!
