האמת? תמיד הייתי סקפטית. "נשימה מעגלית? נו באמת," מלמלתי לעצמי בפעם הראשונה ששמעתי על זה. נשמע כמו עוד טרנד ניו-אייג'י מופרך, משהו שאנשים עושים בסדנאות יוגה יקרות, בזמן שאני מנסה לשרוד את היום.
אבל אז הגעתי לגיל ארבעים. גיל שבו הגוף מתחיל לדבר, והוא לא תמיד אומר דברים נעימים. גיל שבו הלחץ כבר לא מתבטא רק בכאב ראש קל – הוא הופך למיגרנות, חרדות שמגיעות משום מקום, ושינה שהופכת לנחלת העבר.
אני חושבת שזה היה הרגע בו הבנתי – אני חייבת לנסות משהו אחר. משהו שלא ניסיתי אף פעם.
אז נרשמתי לסדנת נשימה מעגלית.
היו לי ציפיות נמוכות, אם להיות כנה. חשבתי שאשתעמם, שאצחק עם עצמי, שאגלה שזה פשוט לא בשבילי. אבל מה שקרה שם שינה הכל.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שניסיתי את זה. שוכבת על המזרן, מנסה לנשום בצורה רציפה, בלי הפסקות. זה היה קשה! הרגשתי מוזר, כאילו אני מאבדת שליטה.
ואז, פתאום, זה קרה.
זה קשה להסביר במילים, אבל זה היה כמו גל של אנרגיה שעבר בגוף שלי. דמעות התחילו לזלוג מעיני, בלי שהצלחתי לעצור אותן. רגשות שהיו קבורים עמוק בפנים התחילו לעלות לפני השטח. פחדים, חרדות, זיכרונות… הכל הציף אותי בבת אחת.
ואז, לאט לאט, זה התחיל לשקוע. הרגשתי הקלה עצומה, כאילו הורדתי משקל עצום מהגב.
זה היה הרגע בו הבנתי שנשימה מעגלית היא לא סתם טרנד. זה כלי עוצמתי שיכול לעזור לנו להתחבר לעצמנו ברמה עמוקה, לשחרר רגשות תקועים, ולהתמודד עם לחץ בצורה יעילה יותר.
אבל איך זה עובד בעצם?
הנשימה המעגלית, לפי מחקרים כמו זה שפורסם בכתב העת "Journal of Alternative and Complementary Medicine" (Brown et al., 2005), משפיעה על מערכת העצבים שלנו. היא מגבירה את זרימת החמצן למוח, מה שמסייע לו לתפקד בצורה טובה יותר. היא גם מפעילה את המערכת הפאראסימפתטית, שאחראית על הרגעה והרפיה.
אבל זה לא רק עניין פיזיולוגי. הנשימה המעגלית מאפשרת לנו להתחבר לרגשות שלנו, להרגיש אותם במלואם, בלי לשפוט אותם או לנסות להדחיק אותם. זה תהליך משחרר ומעצים.
אני לא אומרת שנשימה מעגלית היא תרופת פלא לכל הבעיות. יש ימים שזה עובד פחות טוב, ימים שאני מתקשה להתחבר, ימים שאני פשוט צריכה כוס יין טוב ושיחה עם חברה.
אבל מה שאני כן אומרת זה שהנשימה המעגלית הפכה לחלק בלתי נפרד מהחיים שלי. כשאני מרגישה מוצפת, כשאני מרגישה שהלחץ משתלט עלי, אני חוזרת לנשימה.
זה לא תמיד קל, אבל זה תמיד שווה את זה.
ואז, מגיע החלק המפתיע. אחרי שהתחלתי לתרגל נשימה מעגלית באופן קבוע, שמתי לב למשהו מוזר. לא רק שהתמודדותי עם לחץ השתפרה פלאים – היצירתיות שלי פרחה.
לא ציפיתי לזה בכלל. חשבתי שנשימה מעגלית היא רק כלי להרפיה. אבל גיליתי שהיא גם משחררת מחסומים יצירתיים, מאפשרת לי לחשוב מחוץ לקופסה, ומעניקה לי השראה חדשה.
הרגשתי כאילו משהו נפתח בתוכי, כאילו הברז של היצירתיות שלי סוף סוף נפתח לרווחה. התחלתי לצייר, לכתוב, ליצור דברים שלא חלמתי שאני מסוגלת לעשות.
אני חושבת שזה קורה כי הנשימה המעגלית מאפשרת לנו להתחבר לחלק הילדי, הספונטני והחופשי שבתוכנו. היא משחררת אותנו מהשיפוטיות העצמית, מהפרפקציוניזם, מהפחד מטעויות. היא מזכירה לנו שאנחנו יכולים פשוט להיות אנחנו, בלי להצטרך להוכיח כלום לאף אחד.
אז כן, הנשימה המעגלית שינתה את ההתמודדות שלי עם לחץ. אבל היא עשתה הרבה יותר מזה. היא עזרה לי להתחבר לעצמי ברמה עמוקה יותר, לשחרר רגשות תקועים, ולגלות את היצירתיות החבויה בתוכי.
ואולי, רק אולי, זה הדבר הכי חשוב שלמדתי בגיל ארבעים.
אני לא יודעת מה איתך, אבל לי זה גרם לחשוב מחדש על כל מה שידעתי על עצמי. האם יש משהו שאת מפספסת? איזה חלק בעצמך מחכה להתגלות?
אולי הגיע הזמן לנשום קצת אחרת.
