היי, אני נעמה, ואם הייתם פוגשים אותי לפני שנה, בטח הייתם שומעים אותי מתלוננת על השינה שלי. כרונית. שנים. ניסיתי הכל – תה קמומיל, מדיטציות, אפליקציות עם רעש לבן… אפילו פעם הלכתי להיפנוזה! אבל תמיד משהו היה מפריע. אור קטן מהרחוב, שעון מעורר דיגיטלי, אפילו האור הקטן הזה מהמטען של הטלפון. תמיד הייתי אומרת לעצמי, "נו, זה מה יש, ככה אני ישנה".
ואז, במקרה לגמרי, נתקלתי במחקר על הקשר בין חשיפה לאור בלילה והפרשת מלטונין, ההורמון שאחראי על השינה. כן, ידעתי את זה באופן כללי, אבל משהו שם גרם לי לחשוב אחרת. לא סתם מחקר יבש, אלא סיפור אישי של מדען שסבל מנדודי שינה, בדיוק כמוני! הוא התחיל לחקור את הנושא לעומק ואז…בום! הבין שהבעיה שלו היא פשוטה מדי.
הדבר המצחיק הוא שתמיד חשבתי שאני ישנה בחושך. אבל אז התחלתי לשים לב. האור מהרחוב, הבהובים קטנים ממכשירים אלקטרוניים… זה לא היה חושך מוחלט. ואז עלה לי הרעיון הזה, קצת קיצוני בהתחלה: מה אם אני אנסה לישון בחושך באמת מוחלט?
קניתי וילונות האפלה סופר-מסיביים, כאלה שמבטיחים 100% חסימה. השקעתי! הדבקתי נייר דבק שחור על כל נורה קטנה ומרגיזה. אפילו שמתי מגבת על מתחת לדלת! כן, זה היה קצת אובססיבי, אני מודה.
ובלילה הראשון… כלום.
אולי אפילו יותר גרוע מבדרך כלל. הרגשתי כמו במערה, קצת קלסטרופובית. הסתובבתי מצד לצד, ניסיתי להרגיע את עצמי, אבל כלום לא עזר. התחלתי לחשוב שזה רעיון מטופש, שאני סתם מנסה למצוא פתרון קסם. אולי באמת עדיף לי לקחת כדור שינה וזהו?
אבל משהו עצר אותי.
החלטתי לתת לזה עוד צ'אנס. קראתי קצת יותר על שעון ביולוגי, על איך האור משפיע עליו, ועל החשיבות של יציבות. גיליתי למשל, שחשיפה לאור כחול ממסכים לפני השינה, זה כמו לשלוח לגוף שלי אימייל דחוף בשעה שלוש בלילה – "תתעורר! יש פה עבודה!". (מקור: מחקר של אוניברסיטת הרווארד על השפעת אור כחול על השינה).
הבנתי שאני צריכה להיות עקבית. ללכת לישון ולקום בערך באותה שעה, גם בסופי שבוע (קשה, אני יודעת!). להפסיק להסתכל על הטלפון לפחות שעה לפני השינה. ו… להתמיד עם החושך המוחלט.
לקח כמה לילות, אני לא אשקר. אבל לאט לאט התחלתי להרגיש שינוי. קודם כל, נרדמתי יותר מהר. אחר כך, התחלתי לישון יותר עמוק. ויום אחד, קמתי בבוקר והרגשתי… רעננה. באמת רעננה!
זה היה מדהים. כאילו מישהו ניקה לי את החלונות של הנפש. היה לי יותר אנרגיה, יותר ריכוז, יותר סבלנות. אפילו מצב הרוח שלי השתפר פלאים.
אבל אז התחלתי לתהות – האם זה באמת רק החושך?
התחלתי לחשוב על זה שבעצם, בדרך לחושך המוחלט, שיניתי עוד כמה דברים. הפסקתי להשתמש בטלפון לפני השינה, הקפדתי על שעות שינה קבועות, ניסיתי להוריד סטרס לפני השינה. אולי כל אלה ביחד עשו את ההבדל?
כנראה שכן. אני לא חושבת שחושך מוחלט לבד הוא פתרון קסם לכולם. אבל בשבילי, הוא היה הטריגר לשינוי משמעותי באורח החיים. הוא גרם לי להתחיל להקשיב לגוף שלי, להבין מה הוא צריך.
אז מה הנקודה שלי? אני לא אומרת לכם לרוץ עכשיו ולקנות וילונות האפלה. אבל אני כן מציעה לכם לחשוב על האור בחדר השינה שלכם. האם אתם באמת ישנים בחושך? או שיש שם איזה אור קטן שמפריע לכם, בלי שאתם בכלל שמים לב?
אולי התשובה לשינה טובה יותר נמצאת במקום הכי פשוט, הכי טבעי – בחושך.
ואולי, כמו שאמרה פעם אריאנה הפינגטון, "לישון מספיק זה לא מותרות, זה כלי עבודה". (מקור: הספר "The Sleep Revolution" של אריאנה הפינגטון).
עכשיו תגידו לי אתם – מה הדבר הכי מוזר שעשיתם כדי לשפר את השינה שלכם? אני סקרנית לשמוע!
