האמת? פעם חשבתי שאמון זה כמו חוזה חתום. משהו רשמי, גרנדיוזי, שמגיע אחרי תקופה ארוכה של הוכחות. טעיתי בגדול. אמון הוא לא בניין מפואר, הוא יותר כמו גינה פורחת – טיפוח יומיומי, השקיה עדינה, וקצת סבלנות.
אבל איך מטפחים את הגינה הזו, אתם שואלים? איך בונים אמון כשנדמה שהכל כל כך שביר? ובכן, זה לא קשור למהלכים גדולים, אלא לפרטים הקטנים. באמת. זה מפתיע כמה.
(אתן שואלות את עצמכן עכשיו – "נו, באמת? מה כבר יכול להיות כל כך משמעותי ברגעים הקטנים?" – צודקות. גם אני הייתי סקפטית בהתחלה.)
אז הנה, כמה רגעים קטנים שבונים אמון – מתוך ניסיון, מחקר וגם כמה פאדיחות שלימדתי מהן לא מעט:
1. להקשיב באמת, לא רק להקשיב כדי לענות:
כולנו חוטאים בזה. מישהי מספרת על יום קשה, ואנחנו מיד קופצים עם עצות, או עם סיפור דומה שקרה לנו. אבל האם באמת הקשבנו? הקשבה אמיתית היא מתנה. זה לשים את הטלפון בצד, להסתכל בעיניים, ולנסות להבין מה הצד השני מרגיש.
טיפ שלי: בפעם הבאה שמישהו מדבר איתכן, נסו לזהות את הרגש העיקרי שהוא מנסה להעביר, ואז תאמרו משהו כמו "נשמע שאת ממש מתוסכלת". תראו איך זה משנה את השיחה. (זה לקוח מעולם הגישור, אגב. ממליצה בחום לקרוא על תקשורת מקרבת.)
(פעם, כשהייתי צעירה יותר, פשוט הייתי מציעה פתרונות. זה נשמע טוב בתיאוריה, אבל בפועל זה רק גרם לאנשים להרגיש לא מובנים. אופס.)
2. להיות עקביים, גם כשזה קשה:
אמון נבנה על צפיות. אם אנחנו אומרים שנעשה משהו, אנחנו צריכים לעשות אותו. פשוט. גם אם זה לא נוח, גם אם זה דורש מאמץ. עקביות יוצרת תחושת ביטחון.
"הבטחות צריך לקיים, אחרת הם נשברות." – תזכרו את זה.
אבל מה קורה אם אנחנו לא יכולים לעמוד בהבטחה? הכנות היא המפתח. להסביר את הסיבה, להתנצל, ולהציע פתרון חלופי. לא להתעלם, לא לתרץ.
3. לתת קרדיט, גם כשזה לא קל:
קל לנו לקחת את כל הקרדיט לעצמנו כשהדברים מצליחים. אבל מה קורה כשההצלחה היא תוצאה של עבודת צוות? לתת קרדיט לאנשים שתרמו להצלחה, גם אם התרומה שלהם קטנה לכאורה, זה מראה על צניעות, ומחזק את האמון שלנו בעיני אחרים.
זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל תחשבו רגע – כמה פעמים יצא לכן לראות מישהו "שוכח" לתת קרדיט?
4. להודות בטעויות, ובחולשות:
אף אחד לא מושלם. כולנו עושים טעויות. אבל הדרך שבה אנחנו מגיבים לטעויות שלנו, היא מה שבאמת משנה. להודות בטעות, להתנצל, וללמוד ממנה – זה מראה על בגרות, יושרה, ואומץ.
(כאן אני נזכרת בפעם ההיא ש... טוב, נחסוך מכן את הסיפור המביך. רק אגיד שלמדתי לקח חשוב: צניעות היא כוח.)
מחקרים מראים שאנשים נוטים לסמוך יותר על מנהיגים שמודים בטעויות שלהם (לדוגמה, המחקר של דר' ברנה בראון על פגיעות ואותנטיות). זה לא חולשה, זה חוזק.
5. להיות אותנטיים, גם כשזה מפחיד:
הכי קל זה לנסות לרצות את כולם, להתאים את עצמנו לציפיות של אחרים. אבל בסופו של דבר, זה רק יוצר מסכה. אנשים מרגישים את זה. הם מזהים חוסר אותנטיות.
האמת היא שאנשים סומכים יותר על מי שמראה את עצמו כמו שהוא, על כל החולשות והחוזקות שלו. זה דורש אומץ, אבל זה משתלם.
אז איך עושים את זה? מתחילים בקטן. משתפים במחשבות וברגשות שלנו, בלי לפחד מחוסר שיפוט. נותנים ביטוי לערכים שלנו.
עכשיו, לפני שאתן רצות ליישם את כל הטיפים האלה, עצרו רגע. אמון הוא לא רשימת מכולת. זה מסע. זה תהליך. זה דורש זמן, סבלנות, ובעיקר – כנות.
וכן, יהיו גם נפילות בדרך. יהיו רגעים של ספק, רגעים של תסכול. אבל אל תוותרו. תזכרו שהרגעים הקטנים הם אלה שבונים את התמונה הגדולה.
אז, מהו הרגע הקטן הזה שאתן הולכות ליצור היום כדי לבנות אמון? אני סקרנית לשמוע.
