היי, אני נעמה. ובואו נדבר על משהו אמיתי. משפחות מעורבות. זה מדהים, זה מאתגר, ובעיקר - זה דורש מאיתנו להיות סופר-מודעים לעצמנו. אני יודעת, כי אני שם.
זוכרים את הפעם הראשונה שפגשתם את הילדים של בן/בת הזוג שלכם? אני כן. זה היה מן מערבולת כזו של ציפיות, חרדות, ורצון עז להרשים. ואז הבנתי משהו: ניסיתי להיות מישהי שאני לא. טעות. ענקית.
המאמר הזה לא יתן לכם את "10 הצעדים להצלחה במשפחה מעורבת". כי אין דבר כזה. אבל הוא כן ייתן לכם כלים לשאול את עצמכם את השאלות הנכונות, כדי להישאר אתם, בתוך כל המערבולת הזו.
מה זה בכלל "זהות"? רגע, עצרו הכל!
לפני שאנחנו צוללים למים הסוערים של משפחות מעורבות, בואו נגדיר רגע על מה אנחנו מדברים. זהות. זה מושג מפוצץ, נכון? אבל בפשטות, זה מי שאנחנו מרגישים שאנחנו. זה השילוב הייחודי של הערכים, האמונות, התחביבים, החלומות, וכן, גם הפחדים שלנו.
רגע, זה אומר שאם אני אוהבת בוטנים והבן של בן הזוג שלי אלרגי, אני צריכה לוותר על הבוטנים שלי?! לא בהכרח. הנה התובנה המפתיעה: להיות חלק ממשפחה לא אומר לוותר על הזהות שלך, אלא למצוא דרך לבטא אותה בתוך הקונטקסט החדש. זה ריקוד, זה איזון, וזה דורש תקשורת.
זה כמו לנסות לרקוד טנגו כשאת רגילה לבלט. את צריכה ללמוד צעדים חדשים, אבל זה לא אומר שאת צריכה לשכוח את הבלט.
הפחד לאבד את עצמי: זה לגיטימי לגמרי
בואו נודה בזה, זה מפחיד. לחשוב שאנחנו צריכים "להתאים" את עצמנו למשפחה חדשה. שאנחנו צריכים לשנות את האופי שלנו, את ההרגלים שלנו, כדי "להתקבל". אני זוכרת שהרגשתי ככה. כאילו אני צריכה לשים מסכה.
אבל הנה משהו שלמדתי ממקור לא צפוי - קומיקס. כן, קראתם נכון. בקומיקס "סופרגירל", היא נאלצת להסתיר את הכוחות שלה כדי להשתלב בעולם האנושי. אבל בסופו של דבר, היא מגלה שהכוח האמיתי שלה הוא דווקא בלהיות מי שהיא, גם עם הכוחות. (מקור: DC Comics, סופרגירל).
וזה נכון גם לגבינו. המשפחה החדשה שלנו לא צריכה אותנו כגרסה מעובדת של עצמנו. היא צריכה אותנו - אותנטיים, אמיתיים, עם כל היתרונות והחסרונות שלנו.
אבל רגע, מה אם אני עושה טעויות? אני אגיד לכם מה – תעשו.
למה אנחנו כל כך מפחדים מטעויות?
תאמינו לי, עשיתי טעויות. לא מעט. ניסיתי להיות "האמא החורגת המושלמת" (ספוילר: אין דבר כזה), התערבתי איפה שלא הייתי צריכה, שתקתי כשהייתי צריכה לדבר. אבל הטעויות האלה לימדו אותי יותר מכל ספר הדרכה.
למשל, פעם ניסיתי לארגן יום הולדת "משותף" לבן של בן הזוג שלי ולבן דוד שלו. חשבתי שזה יהיה נחמד, חסכוני, ויצור אחדות. טעות! הבן של בן הזוג שלי הרגיש שגנבו לו את היום הולדת. למדתי. יום הולדת זה דבר אישי.
ואז הבנתי - טעויות הן לא כישלון. הן חלק מהתהליך. הן הדרך שלנו ללמוד מה עובד ומה לא. הן הדרך שלנו להבין את עצמנו ואת המשפחה שלנו טוב יותר.
חשוב לזכור: לתקן טעויות זה לא חולשה, אלא עוצמה.
תקשורת, תקשורת, תקשורת: זה המפתח, אבל לא כמו שאתם חושבים
כולם אומרים שתקשורת היא המפתח. וזה נכון. אבל לא מדובר רק בלדבר. מדובר בהקשבה. בהקשבה אמיתית.
לשמוע את מה שהילדים אומרים, גם כשהם לא אומרים את זה במילים. להבין את הצרכים שלהם, את הפחדים שלהם. להבין מה חשוב להם.
אבל זה לא רק על הילדים. זה גם על בן/בת הזוג שלנו. להבין את נקודת המבט שלהם, את האתגרים שלהם. לזכור שהם היו שם קודם, שהם מכירים את הילדים שלהם הכי טוב.
ולא פחות חשוב - להקשיב לעצמנו. להבין מה אנחנו צריכים, מה הגבולות שלנו. לדעת מתי אנחנו צריכים לקחת צעד אחורה, לנשום עמוק, ולחשוב.
פרופ' ברנה בראון, חוקרת בושה וחוסן, מדברת על החשיבות של פגיעות בתקשורת. היא אומרת שאנחנו צריכים להיות מוכנים לחשוף את הפחדים והחולשות שלנו, כדי ליצור קשר אמיתי עם אחרים. (מקור: Brene Brown, Daring Greatly).
להיות פגיעים זה לא להיות חלשים. זה להיות אמיצים.
זה בסדר לבקש עזרה. באמת.
אנחנו חיים בעולם שמעריך עצמאות. אנחנו חושבים שאנחנו צריכים לעשות הכל לבד. אבל כשמדובר במשפחה מעורבת, לבקש עזרה זה לא סימן של חולשה. זה סימן של חוכמה.
דברו עם חברים, עם משפחה, עם מטפל. שתפו במה שאתם מרגישים, במה שאתם מתמודדים איתו. אל תישארו עם זה לבד.
אני יודעת, זה לא תמיד קל. אבל תזכרו - אתם לא לבד. יש עוד הרבה אנשים שעוברים את מה שאתם עוברים. וכולנו יכולים ללמוד אחד מהשני.
אז, איך זה עובד אצלכם? איפה אתם מרגישים שאתם צריכים הכי הרבה תמיכה? שתפו אותי, אני כאן כדי להקשיב.
