האמת? פעם הייתי בטוחה שמערכות יחסים מצליחות זה עניין של מזל. פשוט יש כאלה שמסתדרים, ויש כאלה שפחות. עד שנתקלתי במושג הזה, "הילד הפנימי". ואז, הכל התחיל להתחבר.
זה לא הרצאה פסיכולוגית, מבטיחה. יותר כמו שיחה כנה על איך הפצעים הקטנים והגדולים שחווינו כילדים – אלו ששכחנו בכלל שהם שם – משפיעים על האהבה שאנחנו בוחרים בה, ובעיקר, על האהבה שאנחנו מרשים לעצמנו לקבל.
מה אם הייתי אומרת לכם שהדפוסים הכי מעצבנים בבני הזוג שלנו, התגובות המוגזמות שלנו, אפילו סוג האנשים שאנחנו נמשכים אליהם – כולם קשורים לילד הזה, שעדיין גר אי שם בתוכנו?
אז מה מחכה לנו כאן? נצלול קצת לעומק, נבדוק איך הילד הפנימי שלנו משפיע על מערכות היחסים שלנו, נכיר כמה טכניקות פשוטות לריפוי, ובסוף, נבין איך לבנות מערכות יחסים שמבוססות על אהבה אמיתית, ולא על פחדים ישנים.
בואו נצא למסע הזה ביחד?
הילד הפנימי: מי הוא בכלל ולמה הוא תקוע לי במערכות יחסים?
חשבתם פעם למה אתם מגיבים בצורה מסוימת בסיטואציות מסוימות? למה דווקא הדבר הזה מצליח להוציא אתכם מדעתכם? פעמים רבות, אנחנו אפילו לא מבינים את זה בעצמנו.
הילד הפנימי, בתמצית, הוא אוסף החוויות, הרגשות והאמונות שרכשנו כילדים. הוא מורכב מכל הפעמים ששמענו "לא", או שלא קיבלנו מספיק תשומת לב, או שהרגשנו לא ראויים. זה יכול להיות הזיכרון הכי קטן של הערה פוגענית מהכיתה, או טראומה גדולה יותר כמו גירושין או אובדן.
הבעיה היא שהילד הזה לא תמיד מעודכן. הוא חי בעבר, ומגיב להווה מתוך הפחדים והצרכים של אז. וכשזה קורה במערכת יחסים, זה יכול להיות הרסני.
הפחד מדחייה יכול לגרום לנו לדחות את האחרים לפני שהם ידחו אותנו.
פסיכולוגים כמו ד"ר קריסטין נף, חוקרת מובילה בתחום החמלה העצמית, מדגישים את החשיבות של מתן חמלה לאותו ילד פנימי. זה לא אומר להצדיק התנהגות לא בריאה, אלא להבין את המקור שלה. (Neff, K. (2003). Self-compassion: An alternative conceptualization of a healthy attitude toward oneself. Self and Identity, 2(2), 85-101.)
אני זוכרת פעם, אחרי ריב עם בן זוג, מצאתי את עצמי בוכה על הרצפה במטבח. לא הבנתי למה אני כל כך מוצפת. רק אחרי כמה דקות, הבנתי שאני לא בוכה על הריב הזה, אלא על כל הפעמים בילדות שלי שהרגשתי לא נראית ולא שומעת.
איך זה בא לידי ביטוי בפועל? סימנים שהילד הפנימי מנהל את מערכת היחסים
אז איך יודעים שהילד הפנימי הוא זה שמושך בחוטים? הנה כמה סימנים נפוצים:
- דפוסי התנהגות חוזרים: אתם מוצאים את עצמכם חוזרים על אותן טעויות שוב ושוב, למרות שאתם יודעים שזה לא בריא?
- תגובות מוגזמות: אתם מגיבים בצורה עוצמתית מדי לסיטואציות שנראות קטנות?
- פחד מדחייה: אתם מפחדים כל כך שיעזבו אתכם, שאתם עושים הכל כדי לרצות את האחר?
- חוסר ביטחון: אתם מרגישים לא ראויים לאהבה, ומחפשים אישורים מבחוץ?
- קושי לבטא צרכים: אתם מתקשים להגיד מה אתם צריכים, כי אתם מפחדים שידחו אתכם?
אחד המקורות הכי מעניינים שאני אוהבת לחקור הוא בכלל לא פסיכולוגי, אלא ספרי אגדות. שם אפשר לראות את הארכיטיפים של הילד הפנימי בצורה הכי ברורה. לדוגמה, סינדרלה מייצגת את הילדה שמרצה את כולם כדי לקבל אהבה, ואילו היפהפייה הנרדמת מייצגת את הילדה שמנתקת רגשית כדי להימנע מכאב.
ריפוי הילד הפנימי: המסע האישי שלי (והטיפים שלי אליכם)
אני לא אשקר, הריפוי הזה הוא מסע שלוקח זמן. זה לא קסם, וזה לא פתרון מהיר. אבל זה שווה את זה.
אז מאיפה מתחילים?
- מודעות: הצעד הראשון הוא פשוט להיות מודעים לקיומו של הילד הפנימי, ולהתחיל לזהות את הדפוסים שלו.
- חמלה עצמית: תתחילו לדבר אל עצמכם בחמלה, כמו שהייתם מדברים אל ילד קטן פגוע. זה לא אומר לוותר לעצמכם, אלא להבין את הכאב.
- כתיבה יומית: כתבו מכתב לילד הפנימי שלכם. שאלו אותו מה הוא צריך, מה הוא מרגיש, ותנסו לענות לו בכנות.
- טיפול פסיכולוגי: אל תפחדו לבקש עזרה מקצועית. מטפל מוסמך יכול לעזור לכם לחקור את העבר שלכם ולפתח מנגנוני התמודדות בריאים.
- הצבת גבולות: למדו להציב גבולות בריאים במערכות היחסים שלכם. זה אומר להגיד "לא" כשצריך, ולדאוג לצרכים שלכם.
אני זוכרת שבהתחלה הרגשתי ממש טיפשית לכתוב מכתבים לעצמי. זה הרגיש קצת מוזר לדבר אל ילדה קטנה דמיונית. אבל ככל שהתמדתי, התחלתי להבין דברים שלא הבנתי קודם. התחלתי להבין למה אני מגיבה כמו שאני מגיבה, ולמה אני בוחרת את האנשים שאני בוחרת.
אני מודה, זה לא תמיד קל. יש ימים שאני מרגישה שאני חוזרת אחורה, ושהילד הפנימי שלי השתלט לי על החיים. אבל אז אני מזכירה לעצמי שזה בסדר, ושאני יכולה לתת לעצמי רגע של חמלה, ואז לחזור למסלול.
אהבה אמיתית מתחילה מבפנים: מערכות יחסים בריאות אחרי ריפוי הילד הפנימי
אז מה קורה אחרי שעשינו קצת עבודה על הילד הפנימי שלנו? מה קורה כשאנחנו מתחילים לאהוב את עצמנו קצת יותר?
הקסם הוא שהכל מתחיל להשתנות. אנחנו מתחילים לבחור בני זוג שמכבדים אותנו, שאוהבים אותנו באמת, ולא רק ממלאים איזשהו צורך פנימי. אנחנו מתחילים לבטא את הצרכים שלנו בצורה ברורה, בלי לפחד שידחו אותנו. אנחנו מתחילים להאמין שאנחנו ראויים לאהבה.
כשאתה אוהב את עצמך, אתה מלמד אחרים איך לאהוב אותך.
פסיכולוגים התנהגותיים כמו ד"ר ג'ון גוטמן, שחוקר זוגיות כבר עשרות שנים, מדגישים את החשיבות של תקשורת בריאה וחמלה במערכות יחסים. הוא טוען שזוגות שמצליחים לתקשר בצורה פתוחה וכנה, ולהבין את הצרכים של השני, הם אלו שמחזיקים מעמד לאורך זמן. (Gottman, J. M., & Silver, N. (1999). The seven principles for making marriage work. Crown Publishers.)
ואני אומרת, שזה נכון לא רק לזוגיות, אלא לכל מערכת יחסים בחיים. כשאנחנו אוהבים את עצמנו, אנחנו יודעים מה אנחנו צריכים, ואנחנו יכולים לתקשר את זה לאחרים בצורה בריאה.
אז מה הלאה? איך אתם ממשיכים מכאן? אולי תנסו את אחד התרגילים שהזכרתי? אולי תתחילו לחקור את הנושא הזה לעומק?
אני יודעת שזה לא קל, ואני יודעת שזה לוקח זמן. אבל אני גם יודעת שזה שווה את זה. כי בסוף, האהבה הכי חשובה היא האהבה שאנחנו נותנים לעצמנו.
הכי חשוב, תזכרו להיות סבלניים עם עצמכם. זה מסע, ולא תחרות.
אני באמת סקרנית לשמוע – איך הילד הפנימי שלכם משפיע על החיים שלכם? איזה צעד אחד קטן אתם יכולים לעשות כבר היום כדי להתחיל לרפא אותו?
