היי, זאת נעמה. ישבתי אתמול עם חברה טובה, נועה, שסיפרה לי שהיא מרגישה קצת… אבודה בתוך מערכת היחסים שלה. כאילו היא כל הזמן מנסה לרצות, להתאים, ושכחה מה היא באמת רוצה. מוכר למישהי? 😉
ואז נזכרתי במשהו שאמא שלי תמיד אומרת: "נשמה, בזוגיות צריך לתת ולקבל, אבל קודם כל תדאגי שיהיה לך מה לתת." זה נשמע פשוט, אבל וואו, כמה שזה עמוק!
אז איך באמת עושים את זה? איך מצליחים לשמור על עצמך, על הקול שלך, בתוך קשר? זה לא רק על פשרה, זה הרבה יותר מורכב מזה. זה ריקוד.
להבין את המפה הפנימית שלך
נתחיל מהבסיס: את בכלל יודעת מה חשוב לך? מה הערכים שלך? מה החלומות שלך? לא סתם דברים ש"צריך", אלא דברים שבאמת עושים לך פרפרים בבטן.
הרבה פעמים אנחנו כל כך עסוקות בלרצות אחרים, שאנחנו שוכחות מה אנחנו רוצות בעצמנו. כמו שאומרת הפסיכולוגית ד"ר ברנה בראון, בספרה "Dare to Lead", כדי להנהיג אחרים, קודם כל צריך להנהיג את עצמך. (Brown, B. (2018). Dare to Lead: Brave Work. Tough Conversations. Whole Hearts. Random House.)
אז קחי דף ועט (כן, ממש פיזי!) ותתחילי לכתוב. בלי צנזורה, בלי שיפוטיות. מה משמח אותך? מה מרגיז אותך? מה גורם לך להרגיש חיה?
הנה נקודה למחשבה: מתי בפעם האחרונה עשית משהו רק בשביל עצמך, בלי להתחשבן עם אף אחד?
תקשורת זה לא רק לדבר, זה להקשיב (לעצמך!)
אוקיי, אז יש לך מושג מה חשוב לך. עכשיו צריך לדעת איך להעביר את זה הלאה, לבן/בת הזוג שלך. וזה אומר תקשורת. אבל לא סתם תקשורת, תקשורת אמיתית, כנה, פגיעה.
אני יודעת, זה מפחיד. אבל תחשבי על זה: אם את לא משתפת במה שקורה אצלך בפנים, איך הוא/היא יוכלו להבין אותך באמת? איך הם יוכלו לתמוך בך?
אגב, יש משפט שאני ממש אוהבת: "הדבר הכי אמיץ שאפשר לעשות זה להראות את הפצעים שלך."
אבל תקשורת זה לא רק לדבר, זה גם להקשיב. להקשיב לעצמך. להקשיב לגוף שלך. להקשיב לאינטואיציה שלך. אם משהו מרגיש לא נכון, אל תתעלמי מזה. תבדקי את זה.
הגבולות שלי, המקדש שלי
גבולות. מילה מפחידה, נכון? כאילו זה אומר שאני לא אוהבת, שאני לא מוכנה להתפשר. אבל זה ממש לא נכון. גבולות זה לא חומה, זה שער. שער שמאפשר לך להכניס את מי שאת רוצה, ולשמור על עצמך מפני מי שלא.
הגבולות שלך הם כמו המקדש שלך. הם מגנים על מה שיקר לך. הם מאפשרים לך להיות מי שאת באמת.
לדוגמה, אני חייבת את השעה בבוקר שלי לבד, עם הקפה והספר שלי. זה הגבול שלי. אם אני מוותרת על זה, אני מרגישה מרוקנת כל היום. וזה בסדר להגיד לבן הזוג שלך: "תשמע/י, זה חשוב לי. אני צריכה את זה."
לפעמים צריך להסתכל על זה מזווית אחרת
אני חייבת להודות, פעם הייתי ממש גרועה בזה. הייתי חושבת שאם אני מוותרת על משהו בשביל בן הזוג שלי, זה אומר שאני אוהבת אותו יותר. אבל זה ממש לא נכון. זה רק אומר שאני לא אוהבת את עצמי מספיק.
וזהו, זה הקטע המפתיע. לתת מקום לעצמך בתוך קשר, זה לא אגואיסטי, זה הכי לא אגואיסטי שיש. כי כשאת שלמה עם עצמך, כשאת מאושרת, את יכולה לתת יותר אהבה, יותר תמיכה, יותר שמחה.
זה לא על כמה את מוותרת, זה על כמה את נותנת מעצמך.
אז מה עושים עכשיו? שאלה מצוינת! אני מציעה לך להתחיל בקטן. תבחרי משהו אחד קטן שחשוב לך, ותנסי לשלב אותו בתוך הקשר שלך. אולי זה ללכת לשיעור יוגה פעם בשבוע, אולי זה לצאת לערב בנות פעם בחודש, אולי זה סתם לקרוא ספר לפני השינה.
ותראי מה קורה. תשימי לב איך זה משפיע עלייך, על הקשר שלך, על החיים שלך. אני מבטיחה לך שתופתעי.
משהו לחשוב עליו לסיום…
אני יודעת שזה לא תמיד קל, שלפעמים זה מרגיש כמו מלחמה. אבל תזכרי: את לא לבד. אנחנו כולנו באותה סירה. אנחנו כולנו מנסות למצוא את האיזון הזה, בין להיות בזוגיות לבין להיות עצמאיות.
אני מזמינה אותך לשתף אותי במה עובד לך, מה לא עובד, מה התובנות שלך. בואי ניצור שיחה אמיתית על זה. מה את אומרת?
אה, ועוד משהו קטן: אל תשכחי לחייך. 😊
