האמת? פעם חשבתי שאינטימיות זה סקס סוער בסוף דייט מושלם. צחקתי על כל מי שאמר לי שזה הרבה יותר מזה. "נו באמת," אמרתי לעצמי, "בטח עוד קלישאה".
ואז הגיע הגירושים.
בום. מציאות חדשה. הבנתי שאינטימיות אמיתית היא לא ניצוץ רגעי, אלא אש קטנה שצריך לטפח כל יום. שאלה את עצמי: איך בכלל מתחילים מחדש? איך בונים אינטימיות כשמרגישים כל כך רחוקים?
אז יצאתי למסע. לא תמיד ידעתי לאן אני הולכת, ולפעמים נפגעתי, טעיתי, התייאשתי. אבל למדתי המון. ואני רוצה לשתף אתכם במה שלמדתי, כי אני מאמינה שכולנו ראויים לאינטימיות אמיתית – עם עצמנו ועם אחרים.
(אם תמשיכו לקרוא, לא רק שתבינו מה זה אינטימיות אמיתית, אלא גם תקבלו כלים מעשיים לבנות אותה – גם אם אתם מרגישים עכשיו הכי רחוקים שאפשר. מבטיחה.)
מה זה בכלל אינטימיות? (ומה זה לא)
ד"ר ברנה בראון, חוקרת הבושה והפגיעות, מגדירה אינטימיות כ"היכולת להיות גלויים, אותנטיים ופגיעים עם אנשים אחרים". (Brown, Brené. Daring Greatly: How the Courage to Be Vulnerable Transforms the Way We Live, Love, Parent, and Lead. Gotham, 2012.) זה לא רק סיפורים שאנחנו מספרים, אלא מי שאנחנו באמת.
אבל רגע, מה זה אומר בפועל? זה אומר שאפשר לשתף את הפחדים שלנו, את החלומות שלנו, את החולשות שלנו – בלי פחד משיפוטיות. זה אומר שאפשר להיות אנחנו, בלי מסכות, בלי צורך לרצות אחרים.
וזה לא תמיד קל.
אני זוכרת פעם אחת, בדייט שני עם מישהו שנראה ממש מבטיח, שהחלטתי לשתף אותו בחלום שלי – לפתוח בית קפה קטן במושב. במקום התלהבות או תמיכה, הוא צחק. "נו באמת," הוא אמר, "את רוצה להיות עקרת בית עם קפה?" באותו רגע הרגשתי קטנה וטיפשה. סגרתי את עצמי מיד.
אבל זה היה שיעור חשוב. הבנתי שאינטימיות דורשת ביטחון. לא רק בעצמי, אלא גם באדם השני. וזה מביא אותנו לנקודה הבאה…
הסוד הכי גדול לאינטימיות: פגיעות
נשמע מפחיד, נכון? להיות פגיעים זה כמו ללכת בלי חולצה באמצע הרחוב. אבל בלי פגיעות, אין חיבור אמיתי.
למה? כי כשאנחנו מסתירים את עצמנו, אנחנו יוצרים חומה. וחומה מונעת מאחרים להתקרב. ואינטימיות, כמו שאמרתי, דורשת קרבה.
אבל איך עושים את זה? איך חושפים את הלב שלנו, כשכל כך מפחיד להיפגע?
דבר ראשון – לאט. לא חייבים לשתף הכל בבת אחת. אפשר להתחיל בדברים קטנים, בחוויות יומיומיות, ברגשות פשוטים.
אני התחלתי בלספר על היום שלי בעבודה. לא דברים גדולים, סתם על לקוח מעצבן או על בדיחה שמישהו סיפר. זה נתן לי תחושת ביטחון וקרבה. וזה גם לימד אותי משהו חשוב – לא כולם ראויים לפגיעות שלנו.
עוד טיפ קטן: שימו לב לשפת הגוף. מחקרים מראים ששפת גוף פתוחה ומזמינה יכולה לעודד אינטימיות. (Mehrabian, Albert. Silent Messages: Implicit Communication of Emotions and Attitudes. Wadsworth, 1981.) מה זה אומר? לשמור על קשר עין, לחייך, להטות את הראש כשמקשיבים. דברים קטנים שעושים הבדל גדול.
אינטימיות זה לא רק סקס – זה אמפתיה והקשבה
אחת הטעויות הכי נפוצות היא לחשוב שאינטימיות קשורה רק למיטה. אבל זה ממש לא נכון. אינטימיות אמיתית מתחילה הרבה לפני המגע הפיזי.
היא מתחילה בהקשבה. הקשבה אמיתית, בלי לשפוט, בלי להפריע, בלי לחשוב מה אנחנו הולכים להגיד בתגובה. פשוט להקשיב.
ואז, אמפתיה. להבין את הרגשות של האדם השני, לנסות לראות את העולם מנקודת המבט שלו. זה לא אומר שאנחנו חייבים להסכים עם הכל, אבל זה אומר שאנחנו יכולים לכבד את החוויה שלו.
אני זוכרת תקופה קשה בחיי, כשאמא שלי חלתה. הייתי מותשת, לחוצה, מפוחדת. בן הזוג שלי באותה תקופה לא באמת הקשיב לי. הוא ניסה "לפתור" את הבעיות שלי, לייעץ לי, להגיד לי מה לעשות. זה רק גרם לי להרגיש יותר לבד.
לעומת זאת, חברה טובה שלי פשוט הקשיבה. היא לא ניסתה לתקן שום דבר, היא רק אמרה "אני כאן בשבילך". וזה הספיק. זה עשה את כל ההבדל.
(אגב, שיחה טובה יכולה להיות יותר אינטימית מסקס. תחשבו על זה.)
אז מה עכשיו?
אני לא יכולה לתת לכם מתכון קסם לאינטימיות. כי אין כזה. זה מסע אישי, שלוקח זמן, דורש מאמץ, ולפעמים גם כאב.
אבל אני כן יכולה להציע לכם להתחיל בקטן. היום.
תתקשרו לחבר שאתם אוהבים. תגידו לו שאתם חושבים עליו.
תכתבו מכתב תודה למישהו שעשה לכם טוב.
תסתכלו לבן הזוג שלכם בעיניים ותגידו לו משהו שאתם באמת מרגישים.
זה לא חייב להיות מושלם. זה לא חייב להיות גרנדיוזי. זה פשוט צריך להיות אמיתי.
ואולי, רק אולי, תגלו שאינטימיות היא לא משהו שצריך לחפש, אלא משהו שנמצא בתוכנו. משהו שאנחנו יכולים לבנות, צעד אחרי צעד, ביחד.
ומה איתי? אני עדיין במסע. עדיין לומדת, עדיין טועה, עדיין מנסה. ואני יודעת שאני לא לבד. ואתם? מה הדבר הכי אינטימי שעשיתם היום?
