האמת? יש רגעים שאני מרגישה קצת כמו סנאי על גלגל. רצה, רצה, רצה, ו...כלום. לא באמת מתקדמת. מכירות את ההרגשה הזאת? שאת קמה בבוקר, יודעת בדיוק מה יהיה היום, וזה לא בהכרח מנחם?
פעם חשבתי ששגרה זה שם המשחק. יעילות, סדר, שליטה. "ככה עושים את זה," אמרו לי. אבל גיליתי משהו: כשהשגרה הופכת להיות אוטומטית מדי, משהו בתוכנו מתחיל לנבול. כמו צמח ששוכחים להשקות אותו.
אז איך יוצאים מזה? איך מוצאים את הניצוץ מחדש, בלי לזרוק את כל החיים לפח ולברוח לאי בודד (למרות שלפעמים זה נשמע ממש מפתה)? ושאלה חשובה לא פחות: למה זה בכלל חשוב?
השגרה כנוחות או כקבר?
פרופסור קתי אוקלי, מחברת הספר "ללמוד איך ללמוד" (Learning How to Learn), מדברת על שני מצבי למידה: מפוזר וממוקד. שגרה יציבה מאפשרת לנו להיות ממוקדים ויעילים, אבל אם אנחנו תקועים שם כל הזמן, אנחנו מאבדים את היכולת לחשוב מחוץ לקופסה.
אני זוכרת תקופה שהייתי עובדת מהבית. קמה, מכינה קפה, יושבת מול המחשב, עובדת, אוכלת צהריים, עובדת שוב, הולכת לישון. יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע. בהתחלה זה היה נהדר – חופש, עצמאות, בלי פקקים. אבל לאט לאט התחלתי להרגיש כלואה. כלואה בתוך הנוחות שלי.
ואז קרה משהו. ידידה סיפרה לי על סדנת יוגה שהיא משתתפת בה. יוגה? אני? אף פעם לא הייתי טיפוס של יוגה. תמיד העדפתי אימון כוח או ריצה. אבל משהו בסדנה הזאת קרץ לי. החלטתי ללכת.
וזה היה...מביך. קשה. מגוחך אפילו. אבל גם משחרר. פתאום מצאתי את עצמי עושה דברים שהגוף שלי לא עשה שנים. והמוח שלי? הוא היה עסוק בלנסות להבין מה לעזאזל אני עושה שם.
הקסם שבאי-ודאות (ולמה אנחנו כל כך מפחדים ממנה)
היוגה הזכירה לי משהו חשוב: אנחנו צריכים אתגרים. אנחנו צריכים לצאת מאזור הנוחות שלנו. אנחנו צריכים להרגיש קצת לא בנוח. כי שם, בחוסר הנוחות הזה, קורה הקסם.
פסיכולוגים כמו סוזן דייויד, מחברת הספר "גמישות רגשית" (Emotional Agility), מדברים על החשיבות של גמישות רגשית – היכולת שלנו להכיר ברגשות שלנו, גם אם הם לא נעימים, ולהתמודד איתם בצורה בונה. גמישות רגשית עוזרת לנו לצאת מהשגרה, לקחת סיכונים, ולהתמודד עם כישלונות.
אבל לצאת מהשגרה זה מפחיד. אנחנו אוהבים את מה שאנחנו מכירים. אנחנו אוהבים את השליטה. אנחנו לא רוצים להיכשל.
אבל מה אם הכישלון הוא לא אויב, אלא מורה?
זה לא אומר שצריך לזרוק הכל ולהפוך להיות הרפתקנים סדרתיים. זה אומר למצוא איזון. למצוא דרכים קטנות לשבור את השגרה, לנסות דברים חדשים, לאתגר את עצמנו.
איך למצוא את הניצוץ מחדש (בלי לשרוף את הבית)?
אז איך עושים את זה בפועל? הנה כמה רעיונות, מניסיון אישי וגם ממה שלמדתי בדרך:
- תחביב חדש: תמיד רצית ללמוד לנגן על גיטרה? לצייר? לרקוד? עכשיו זה הזמן. לא חייבים להיות מושלמים. העיקר לנסות.
- שינוי קטן בשגרה: קחו דרך אחרת לעבודה. הכינו ארוחת ערב ממטבח אחר. קראו ספר בז'אנר שאתם לא מכירים.
- לימוד משהו חדש: קחו קורס אונליין. קראו מאמר בנושא שמעניין אתכם. צפו בהרצאת TED.
- נסיעה ספונטנית: סעו לסוף שבוע למקום שלא הייתם בו. תטיילו בעיר אחרת. תבקרו חברים שגרים רחוק.
- התנדבות: תעזרו לאחרים. תתרמו מזמנכם. תעשו משהו טוב. זה יגרום לכם להרגיש טוב.
- לשאול שאלות: מה באמת חשוב לי? מה אני רוצה להשיג? מה עושה אותי מאושרת?
ואולי הדבר הכי חשוב: תהיו סבלניים עם עצמכם. זה תהליך. יהיו ימים טובים יותר ופחות. אבל העיקר זה לא לוותר.
אז בפעם הבאה שאתם מרגישים שהשגרה הופכת למלכודת, תזכרו: אתם לא לבד. ושיש דרך לצאת ממנה.
השאלה היא: מה אתם מוכנים לעשות בשביל זה?
אני עדיין מחפשת את האיזון המושלם. עדיין לומדת. עדיין טועה. אבל אני יודעת דבר אחד: החיים הם מסע. והמסע הזה שווה את זה.
אז מה השגרה שאת רוצה לשבור היום? שתפי אותי!
