אוקיי, בואו נדבר על זה. סופי שבוע משפחתיים. רק המחשבה על זה מעוררת בי צורך עז במרתון בינג' של סדרות דוקומנטריות על עצלנים. אני צוחקת, אבל האמת היא שפעם הייתי נכנסת לסחרור של חרדה שבועי לפני כל מפגש משפחתי. הייתי מדמיינת את כל הוויכוחים הפוטנציאליים, את השאלות הבלתי נגמרות על "מתי כבר תתחתני?", ואת הדוד שמספר את אותה בדיחה בפעם המיליון.
אבל אז הבנתי משהו: אני לא לבד. ויותר חשוב, שאפשר לשנות את הדינמיקה הזו. לא לחלוטין, כן? אנחנו לא הולכים להפוך את המשפחה שלכם למודל לחיקוי של שלווה מוחלטת, אבל אפשר להפוך את סופי השבוע האלה לפחות... מעייפים.
הנה משהו שאני חייבת להודות: הייתי גרועה בזה. באמת גרועה. ניסיתי הכל - מדיטציה, תרגילי נשימה, אפילו קניתי אוזניות מבטלות רעשים (בסוף השתמשתי בהן בעיקר כדי לברוח לחדר). שום דבר לא באמת עבד. למה? כי ניסיתי לשנות אותם. במקום זה, הייתי צריכה לשנות את עצמי.
איך, בעצם? בואו נצלול פנימה.
1. תכירו בזה: המשפחה שלכם היא... המשפחה שלכם.
כן, זו תובנה מפתיעה, אני יודעת. אבל ברצינות, אנחנו נוטים לצפות שהמשפחה שלנו תתנהג בצורה מסוימת, שתעמוד בסטנדרטים שאנחנו בעצמנו הצבנו. ואז, כשהם לא עומדים בהם (כי הם בני אדם, לא דמויות בסדרה טלוויזיונית), אנחנו מתאכזבים.
פרופ' ברנה בראון, חוקרת הבושה והפגיעות, מדברת על החשיבות של "להיות אותנטיים". זה נשמע קלישאתי, אבל זה אומר להכיר בפגמים שלנו, ובפגמים של אחרים, ועדיין לאהוב אותם (או לפחות לסבול אותם).
אז מה עושים בפועל?
- הורידו ציפיות. זה לא אומר להיות פסימיים, אלא להיות ריאליסטיים. אל תצפו שהדודה תפסיק לשאול על החתונה, או שהדוד יפסיק לספר את הבדיחה.
- תכירו בערך שלהם. גם אם הם מעצבנים, יש להם מקום בחייכם. הם חלק מההיסטוריה שלכם, הם אוהבים אתכם (בדרכם המוזרה), והם כנראה רוצים בטובתכם.
2. מצאו את ה"אי של שפיות" שלכם.
זה יכול להיות כל דבר: קריאת ספר טוב, טיול קצר בטבע, או שיחה עם חבר/ה קרוב/ה. העיקר זה למצוא משהו שמטעין אתכם באנרגיה, ונותן לכם הפסקה מהכאוס המשפחתי.
אני, למשל, גיליתי שאני חייבת לפחות חצי שעה של שקט מוחלט ביום שישי בבוקר. בלי טלפון, בלי רעש, רק אני והקפה שלי. זה עוזר לי להתחיל את סוף השבוע עם אנרגיה חיובית.
3. תלמדו להגיד "לא".
זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל הרבה פעמים אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים להסכים לכל דבר שהמשפחה שלנו מבקשת. "תבואי לעזור לי לבשל?", "תשמרי על הילדים?", "תקשיבי לסיפור המשעמם הזה?".
זה בסדר להגיד "לא". אתם לא צריכים להרגיש אשמים. אתם צריכים לשמור על האנרגיה שלכם, וזה אומר לשים גבולות.
4. תזכרו, זה לא תמיד עליכם.
לפעמים, אנשים מתנהגים בצורה מעצבנת כי הם מתמודדים עם משהו בעצמם. אולי הדודה לחוצה לגבי הבריאות שלה, או שהדוד מרגיש לבד. זה לא אומר שאתם צריכים לסבול התנהגות פוגענית, אבל זה כן אומר לנסות להבין מה עומד מאחוריה.
מחקרים בפסיכולוגיה חברתית מראים שאמפתיה יכולה להפחית מתחים בין-אישיים. נסו להסתכל על הדברים מנקודת המבט שלהם. אולי תגלו שיש לכם יותר במשותף ממה שחשבתם.
5. אל תיקחו את זה אישית.
אוקיי, זה אולי הטיפ הכי קשה ליישם. אבל זה גם הכי חשוב. תזכרו שהמשפחה שלכם אוהבת אתכם, גם אם הם לא תמיד יודעים להראות את זה. הם מנסים לעשות את הכי טוב שהם יכולים, וזה הכל.
אז מה אם הם שואלים שוב ושוב על החתונה? אולי הם פשוט רוצים לראות אתכם מאושרים. ומה אם הדוד מספר את הבדיחה הזו שוב? אולי הוא פשוט רוצה להצחיק אתכם.
שאלה למחשבה: האם אנחנו לא לפעמים שבויים בתוך הנרטיבים שאנחנו יוצרים סביב המשפחה שלנו, עד שאנחנו שוכחים לראות אותם באור חדש?
לסיום, קצת אופטימיות זהירה: סופי שבוע משפחתיים הם לא תמיד קלים. הם יכולים להיות מעייפים, מתסכלים, ואפילו קצת משוגעים. אבל הם גם יכולים להיות מלאים באהבה, צחוק, וזיכרונות טובים. כל מה שצריך זה קצת סבלנות, קצת אמפתיה, והרבה קפה.
אז, איך אתם מתמודדים עם סופי השבוע המשפחתיים שלכם? אני באמת רוצה לדעת! שתפו אותי בתגובות. אולי נלמד משהו אחד מהשני.
