אוקיי, בואו נדבר על זה רגע. על הרגע הזה שבו הכל מתרסק. לא משנה אם זה פיטורים, פרידה, או סתם תקופה חרא שמסרבת לעזוב – אנחנו כולנו היינו שם. אני יודעת שאני הייתי.
זוכרת את הפעם הזו, אחרי שסיימתי תואר שני בפסיכולוגיה, מלאת אמונה שאני הולכת לשנות את העולם, ואז... דממה. אף אחד לא חיכה לי. חודשים של חיפושי עבודה, דחיות, והתחושה הנוראית הזו שאולי בכלל טעיתי בבחירה. אני זוכרת שהסתכלתי על עצמי במראה ושאלתי, "מה עכשיו?".
אז, מה עכשיו? איך קמים מהרצפה כשנדמה שהקרקע פשוט בלעה אותך?
אני לא הולכת לספר לכם סיפורי הצלחה נוצצים. אני לא מאמינה בהם. אני מאמינה בסיפורים אמיתיים, בסיפורים שמכילים את הכאב, הספק, והרגעים האלה שבהם את פשוט רוצה להתחבא מתחת לשמיכה ולצפות בנטפליקס לנצח.
אבל, יש משהו מעבר לזה. משהו שאפשר ללמוד, לגדול, ולצמוח ממנו. וזה מה שאני רוצה לחלוק איתכן.
הטעות שלי (והלקח שלך): להילחם בעבר במקום לבנות את העתיד
אחד הדברים שהכי עיכבו אותי בתקופה ההיא, היה הכעס. כעס על המערכת, על המעסיקים שלא העריכו אותי, על עצמי שלא הייתי "מספיק טובה". אבל מה קורה כשאת כל האנרגיה שלך משקיעה בלהילחם בעבר? נכון, לא נשארת אנרגיה לבנות את העתיד.
אז, מה עושים? איך משחררים את הכעס ומתחילים לבנות מחדש?
הצעד הראשון: קבלה רדיקלית (והתובנה המפתיעה שלה)
קבלה רדיקלית היא לא לוותר. היא לא להגיד "אוקיי, אני לוזרית, ככה זה". זה בדיוק ההיפך. קבלה רדיקלית היא להסתכל לאמת בעיניים, להכיר בכך שמה שקרה, קרה, וזה לא אומר עליך שום דבר. זה פשוט אומר שצריך להמשיך הלאה.
לפי מחקרים בתחום הפסיכולוגיה החיובית (לדוגמה, מחקריו של מרטין סליגמן), קבלה של מצבים שליליים היא הבסיס לחוסן נפשי ולצמיחה פוסט-טראומטית. כן, אפילו משבר יכול להיות טראומטי.
אבל רגע, מה עם הצד הפרקטי? איך קבלה רדיקלית עוזרת לי למצוא עבודה, למשל?
הנה התובנה המפתיעה: כשאנחנו משחררים את הכעס והאשמה, אנחנו מתפנים רגשית. אנחנו פתאום יכולים לראות הזדמנויות שלא ראינו קודם, ליצור קשרים עם אנשים חדשים, ולהתמקד במה שאנחנו באמת רוצים.
מקור לא שגרתי: שיעור מהספר "אמנות המלחמה"
אני יודעת, זה נשמע מוזר, אבל הספר העתיק הזה, שמיועד למפקדים צבאיים, מלמד אותנו משהו חשוב על ניצחון במשברים: הכירי את האויב שלך (המשבר), הכירי את עצמך (החוזקות והחולשות שלך), ובחר את הקרבות שלך בחוכמה.
במילים אחרות, תפסיקי להילחם בכל העולם. תתמקדי במשהו אחד, קטן, שאת יכולה לנצח בו. זה יכול להיות ללמוד מיומנות חדשה, ליצור קשר עם מישהו בתעשייה שמעניינת אותך, או פשוט לצאת להליכה בטבע כדי לאסוף את המחשבות.
ומה קורה אם נכשלים?
אני נכשלתי הרבה. האמת? יותר ממה שאני רוצה להודות. אבל כל כישלון לימד אותי משהו. לפעמים זה היה שיעור קטן, לפעמים זה היה סטירת לחי מצלצלת. אבל תמיד, תמיד, זה היה שיעור.
המלכודת שאף אחד לא מדבר עליה: השוואה לאחרים ברשתות החברתיות
בואו נודה בזה, כולנו עושות את זה. אנחנו גוללות באינסטגרם ומתמלאות קנאה באנשים שנראים כאילו החיים שלהם מושלמים. אבל מה שאנחנו לא רואות זה את מאחורי הקלעים, את המאבקים, את הכישלונות, את הלילות ללא שינה.
"העולם האמיתי" שאנו רואים ברשתות החברתיות רחוק מלהיות מדויק. זוכרת את זה.
הפסיכולוגית החברתית שרי טרקל (Turkle), בספרה "Reclaiming Conversation", טוענת שהרשתות החברתיות גורמות לנו להרגיש מחוברים, אבל בפועל הן מבודדות אותנו. אנחנו מתמקדות במצג שווא, במקום ליצור קשרים אמיתיים עם אנשים אמיתיים.
אז מה הפתרון?
לנתק. לפחות לזמן מה. תתמקדי בעצמך, בצרכים שלך, במטרות שלך. תזכרי שאת לא צריכה להוכיח לאף אחד כלום. את רק צריכה להיות נאמנה לעצמך.
השאלה שצריכה להישאל: מה באמת חשוב לך?
בסוף היום, אחרי כל הטיפים והטכניקות, השאלה הכי חשובה היא מה באמת חשוב לך? מה הערכים שלך? מה החלומות שלך?
לפעמים, משבר הוא הזדמנות לעצור ולחשוב על הדברים האלה. אולי את מגלה שמה שעבדת עבורו עד עכשיו, בכלל לא רצית. אולי את מגלה שיש לך כישרונות חבויים שחיכו לרגע הנכון להתגלות.
אז, קחי נשימה עמוקה, תני לעצמך רגע של חסד, ותשאלי את עצמך: מה עכשיו?
אני לא יודעת מה התשובה שלך. אבל אני יודעת שאת מסוגלת לבנות מחדש, לצמוח, ולהפוך את הנפילה הזו להזדמנות לצמיחה אמיתית. אני מאמינה בך.
