תמיד חשבתי שאהבה צריכה להיות משהו גרנדיוזי. זיקוקים, פרפרים בבטן, סערה של רגשות שלא נגמרת. סוג של סרט הוליוודי קיטשי. כן, גם אני נפלתי בפח הזה.
ואז, החיים קרו. והבנתי שאלה הם לא החיים, אלה סרטים. מהר מאוד גיליתי שאני לא חיה בסרט הוליוודי, אלא ביום חורף תל אביבי טיפוסי – אפור, מעונן, ולפעמים מטפטף. והשאלה הגדולה הייתה – איך מוצאים אהבה, או אפילו רק טיפה של שמחה, בתוך האפור הזה? איך לא נותנים לאפרוריות להשתלט על הכל?
האמת? לקח לי זמן. הרבה זמן. היו גם לא מעט דמעות, וקפה קר מדי בבוקר. אבל בסוף, מצאתי משהו. לא את הזיקוקים ההוליוודיים, אבל משהו אמיתי, חם ופשוט הרבה יותר חזק. אני רוצה לחלוק איתך את הדרך שעשיתי, כי אני מאמינה שגם את יכולה למצוא את האהבה שלך, גם בימים הכי אפורים. את תלמדי איך להדליק ניצוץ קטן, אבל משמעותי, בתוך הלב. וזה הרבה יותר מזיקוקים.
המיתוס של האהבה המושלמת: למה אנחנו נופלות בו?
כולנו גדלנו על סיפורי אגדות, סרטים רומנטיים ואינסטגרם מלא תמונות מושלמות. הבעיה היא שזה יוצר סטנדרט בלתי אפשרי. ציפיות מוגזמות גורמות לנו לפספס את היופי והערך של רגעים קטנים ואמיתיים. מחקרים מראים (למשל, מחקרה של ד"ר ברנה בראון על פגיעות ואותנטיות) שאנחנו משתוקקים לקשר אמיתי, אבל מפחדים לחשוף את הצדדים ה"פחות מושלמים" שלנו.
אני זוכרת פעם אחת שיצאתי לדייט שהיה אמור להיות "הדייט". הוא היה על הנייר כל מה שחיפשתי - אינטליגנטי, מצחיק, עם קריירה מצליחה. אבל משהו לא הסתדר. לא הבנתי מה. רק הרגשתי ריקנות מוזרה. זה לקח לי זמן להבין שחיפשתי מישהו שיתאים לתבנית שיצרתי לעצמי, ולא באמת ראיתי את הבנאדם שיושב מולי.
אז מה עושים? איך יוצאים מהלופ הזה?
למצוא אהבה מבפנים: המסע האמיתי מתחיל איתך
אומרים שאנחנו צריכים לאהוב את עצמנו לפני שנוכל לאהוב מישהו אחר. זה קלישאתי, אני יודעת. אבל זה גם נכון. כשאת שלמה עם עצמך, את לא מחפשת מישהו שישלים אותך, אלא מישהו שיעשיר אותך. זה הבדל עצום. וזה בכלל לא פשוט.
אני יכולה להגיד לך שלי לקח שנים להפסיק להסתכל במראה ולמצוא רק את הדברים שטעונים שיפור. לימדו אותי (וגם אותך, אני מניחה) כל הזמן לשאוף ליותר. לרזות יותר, להצליח יותר, להיות יותר. ואז הבנתי שאני טובה כמו שאני. זה לא אומר שאני לא רוצה להתפתח ולגדול, אבל אני עושה את זה ממקום של אהבה עצמית, ולא ממקום של שינאה עצמית. מחקרים בתחום הפסיכולוגיה החיובית מדגישים את החשיבות של חמלה עצמית ככלי לחיזוק הבטחון והערך העצמיים.
אבל איך עושים את זה בפועל? איך מתחילים לאהוב את עצמנו?
אני גיליתי שדברים קטנים עובדים הכי טוב. למשל, להתחיל כל בוקר במשפט חיובי לעצמי. לא משהו גרנדיוזי, משהו פשוט. "אני חזקה", "אני ראויה", "אני יפה". בהתחלה הרגשתי מטופשת, אבל עם הזמן זה התחיל לחלחל. עוד דבר שעזר לי זה להפסיק להשוות את עצמי לאחרים. להתמקד במסע שלי, ולא במסע של אף אחד אחר. קשה, נכון? אבל אפשרי.
לשנות את המשקפיים: לראות את היופי בפשוט
כשהפסקתי לחפש את הזיקוקים ההוליוודיים, התחלתי לראות את היופי בדברים הקטנים. בחיוך של זר ברחוב, בשיחה טובה עם חברה, בשקיעה מדהימה. הבנתי שאושר לא תלוי בנסיבות חיצוניות, אלא ביכולת שלי להעריך את מה שיש.
אני רוצה שתנסי משהו: במשך שבוע אחד, תרשמי כל יום שלושה דברים קטנים שגרמו לך לחייך. זה יכול להיות כל דבר – כוס קפה טובה, שיר שאהבת, מחמאה שקיבלת. תראי איך זה משנה את הפרספקטיבה שלך. תראי איך פתאום הימים האפורים הופכים להיות קצת פחות אפורים.
פעם הייתי מתבאסת אם היה יום גשום. היום אני אוהבת לשבת ליד החלון, עם כוס תה חם, ולהקשיב לגשם. מצאתי יופי בדברים שפעם היו גורמים לי לתסכול.
הקשרים האמיתיים: מעבר לפני השטח
אהבה לא חייבת להיות רק רומנטית. היא יכולה להיות גם בין חברות, בין בני משפחה, בין חיות מחמד. הקשרים האלה הם מה שנותן לנו כוח, תמיכה ושייכות. אל תזניחי אותם. אני יודעת, החיים יכולים להיות עמוסים, אבל תמיד תמצאי זמן לאנשים שחשובים לך. זה שווה את זה.
יש לי חברה הכי טובה שהיא כמו אחות בשבילי. אנחנו מכירות מגיל אפס, ועברנו הכל ביחד. היא תמיד שם בשבילי, לא משנה מה. היא מכירה אותי יותר טוב מכל אחד אחר, ויודעת איך להצחיק אותי גם ברגעים הכי קשים. הקשר הזה הוא כמו עוגן בשבילי.
לשחרר ציפיות: האתגר האמיתי
אחד הדברים הכי קשים שלמדתי זה לשחרר ציפיות. ציפיות מבני זוג פוטנציאליים, מהחברים שלי, מהמשפחה שלי, מעצמי. ציפיות הן כמו כבלים שקושרים אותנו למציאות דמיונית, ומונעים מאיתנו לראות את היופי של מה שיש.
אני זוכרת שהייתה לי רשימה ארוכה של תכונות שחיפשתי בבן זוג. הוא היה צריך להיות חכם, מצחיק, מוצלח, רגיש, גבוה, חתיך… הרשימה לא נגמרה. ואז הבנתי שזה לא ריאלי. שאני מחפשת מישהו מושלם, ומישהו מושלם לא קיים. החלטתי לשחרר את הרשימה, ולהתחיל להכיר אנשים באמת. וזה שינה הכל.
משהו חשוב: שחרור ציפיות לא אומר להתפשר על מה שמגיע לך. זה אומר להיות פתוחה לאפשרויות חדשות, ולתת לאנשים הזדמנות להפתיע אותך.
אז מה הלאה?
אני לא יכולה להבטיח לך שאחרי שתקראי את המאמר הזה, פתאום תמצאי אהבה. אני יכולה להבטיח לך שאם תתחילי לאהוב את עצמך, לשנות את המשקפיים ולשחרר ציפיות, תהיי הרבה יותר פתוחה לקבל את האהבה שמגיעה לך. גם בימים הכי אפורים.
אני עדיין לומדת, עדיין טועה, עדיין מתמודדת עם ימים אפורים. אבל למדתי דבר אחד חשוב: שאני לא לבד. שאנחנו לא לבד. שאנחנו יכולות לתמוך אחת בשנייה, לחלוק את החוויות שלנו, ולעזור אחת לשנייה למצוא את הניצוץ הקטן הזה בתוך החושך.
ואולי, רק אולי, הניצוץ הזה יתחיל להאיר את כל העולם.
אני תוהה, מה הדבר הקטן שאת יכולה לעשות היום כדי להדליק את הניצוץ שלך?
