אני זוכרת את הפעם הראשונה שגרתי לבד. דירה קטנה בתל אביב, נוף לבניינים אפורים, וים של ציפיות. קניתי ספה חדשה, טלוויזיה גדולה, אפילו עציץ קטן עם בזיליקום. אבל משהו היה חסר. הרגשתי כאילו אני גרה בתוך קטלוג איקאה, לא בבית.
חשבתי שאם רק יהיו לי את הרהיטים "הנכונים", הצבעים "המתאימים" והאקססוריז "הטרנדיים" - הבית יהפוך לבית. טעות! ענקית! (ואפשר להוסיף גם יקרה...).
מה באמת הופך בית לבית? שאלה טובה. זו שאלה שאני חוקרת כבר שנים, ועדיין אין לי תשובה חד משמעית. אבל גיליתי כמה דברים שזה בטוח לא.
אז מה כן?
זה לא עניין של מטרים רבועים, אלא של מטרים מרובעים של אהבה.
אני חושבת שהתשובה טמונה במשהו הרבה יותר עמוק. משהו שקשור לחוויות, לזיכרונות, לאנשים שאנחנו חולקים איתם את המרחב הזה. משהו שקשור לסיפורים שאנחנו מספרים, לריחות שאנחנו מריחים, לקולות שאנחנו שומעים.
האנתרופולוגית קונסטנס קלאסן, במחקרה על "חווית הבית", טוענת שהבית הוא לא רק מבנה פיזי, אלא גם מרחב תרבותי ורגשי שאנחנו יוצרים לעצמנו (Klassen, C. (2007). Home: A place in the world. University of Toronto Press.). היא מדברת על ה"בית" כסוג של שפה, דרך בה אנחנו מבטאים את הזהות שלנו, את הערכים שלנו, את החלומות שלנו.
אז איך מתרגמים את זה למציאות? איך הופכים דירה קרה וחסרת נשמה לבית חם ואוהב?
טיפ מספר 1: תנו לבית לספר את הסיפור שלכם.
תחשבו על חפצים שמסמלים עבורכם משהו. תמונה שצילמתם בטיול, מתנה שקיבלתם מחבר, חולצה ישנה שאתם אוהבים ללבוש בבית. החפצים האלה הם לא רק דברים, הם זיכרונות, הם חלק מהסיפור שלכם. תציגו אותם בגאווה, תתנו להם מקום של כבוד בבית.
אני זוכרת שפעם התביישתי בתחביב שלי - איסוף צדפים. תמיד הסתרתי אותם באיזה קופסה במגירה. עד שיום אחד החלטתי להציג אותם בצנצנת זכוכית גדולה. זה הפך להיות פריט שיחה, אנשים תמיד מתעניינים בו. וזה מזכיר לי את הילדות שלי, את החופשות בים, את הסבתא שלי שלימדה אותי לאסוף צדפים.
אגב, אתם יודעים שצדפים נחשבים לסמל של שפע ושגשוג בתרבויות מסוימות? סתם, מחשבה אקראית...
טיפ מספר 2: צרו ריחות שמזכירים לכם בית.
ריחות הם אחד הדברים החזקים ביותר שמחברים אותנו לזיכרונות. ריח של עוגה אפויה מזכיר לנו את הילדות, ריח של קפה טרי מזכיר לנו את הבוקר, ריח של פרחים מזכיר לנו את האביב. תשתמשו בנרות ריחניים, בשמנים אתריים, במבשמי אוויר, או אפילו פשוט תפתחו חלון ותנו לרוח להיכנס.
הכישלון האישי שלי בתחום הזה? ניסיתי להכין נר ריחני לבד. זה נגמר בבלאגן עצום במטבח ובריח שאי אפשר לתאר במילים (לשמחתי אף אחד לא נפגע...). למדתי שצריך להשאיר את זה למקצוענים.
טיפ מספר 3: תגרמו לבית להיות מקום שמזמין אינטראקציה חברתית.
בית הוא לא רק מקום לישון ולאכול. הוא גם מקום לארח חברים, לשחק משחקים, לצחוק, לבכות, לשתף. תצרו פינות ישיבה נוחות, תשימו משחקי קופסה בהישג יד, תקנו כוסות יפות לקפה ותה.
אבל רגע, זה לא סותר את הצורך שלנו בפרטיות? הרי בית צריך להיות גם מקום מפלט, מקום בו אנחנו יכולים להיות לבד עם עצמנו. נכון מאוד! כאן נכנס לתמונה העיקרון של "מקום שלישי" - המושג שטבע הסוציולוג ריי אולדנבורג. הוא טוען שאנחנו צריכים לא רק בית ועבודה, אלא גם מקום שלישי - מקום בו אנחנו יכולים להרגיש בנוח, להירגע, להיפגש עם אנשים (Oldenburg, R. (1989). The great good place: Cafes, coffee shops, community centers, beauty parlors, general stores, bars, hangouts and how they get you through the day. Paragon House.).
ה"מקום השלישי" יכול להיות בית קפה, ספרייה, פארק, או אפילו... הבית שלנו!
אז מה למדנו?
הפיכת בית לבית היא לא עניין של כסף, אלא עניין של כוונה. זה עניין של יצירת מרחב שמשקף את מי שאנחנו, את מה שאנחנו אוהבים, את מה שחשוב לנו. זה עניין של יצירת מרחב שמזמין אותנו להיות אנחנו, במלוא מובן המילה.
אבל... האם זה בכלל אפשרי להפוך כל חלל לבית? האם יש חללים פשוט "מקוללים" שלא משנה מה נעשה, הם תמיד ירגישו זרים ומנוכרים? זו שאלה שאני עדיין מתחבטת איתה.
מה אתם חושבים? מה הופך בית לבית עבורכם? אשמח לשמוע את התובנות שלכם!
