כמה פעמים מצאתם את עצמכם עומדים מול הילד שלכם, רוצים להגיד משהו, אבל פשוט לא מעיזים? משהו אמיתי, כואב, או אפילו סתם מורכב מדי. אני יודעת, לי זה קורה כל הזמן. פעם חשבתי שזה אומר שאני הורה לא מספיק טוב, שאני צריכה להיות חזקה ומושלמת בשבילם. אבל אז הבנתי משהו: דווקא בחולשות, דווקא במקומות האלה שאנחנו מפחדים לחשוף, נמצאת הכוח האמיתי שלנו כהורים.
האמת היא, שמה שאנחנו לא מעזים להגיד לילדים שלנו, הם הדברים שהם הכי צריכים לשמוע.
נתחיל רגע בסיפור קטן. לפני כמה שנים, כשבתי הייתה בת 6, היא חזרה הביתה בוכה. ילדה אחרת בגן אמרה לה שהיא שמנה. רציתי להגיד לה שהיא יפה כמו שהיא, שזה לא משנה מה אחרים חושבים, כל המשפטים האלה שלמדתי בעל פה. אבל אז עצרתי. כי האמת הייתה, שלי בעצמי היה קשה עם הגוף שלי באותה תקופה. אז אמרתי לה משהו אחר.
"מותק," אמרתי לה, "זה באמת מעצבן שאומרים דברים כאלה. זה פוגע, וזה לא בסדר. גם לי קשה לפעמים עם איך שאני נראית, אבל אני מנסה ללמוד לאהוב את עצמי, ואת יכולה ללמוד איתי."
היא הסתכלה עליי מופתעת. לא ציפתה לתגובה כזאת. ואז, היא פשוט התכרבלה בתוכי.
אני יודעת, אולי זה נשמע כמו כישלון הורות. הרי הייתי אמורה להגן עליה, לגרום לה להרגיש מושלמת. אבל במקום זה, חשפתי את הפגיעות שלי. ודווקא שם, בפגיעות הזאת, נוצר חיבור אמיתי. חיבור שאיפשר לה לראות שאפשר להתמודד עם קשיים, גם אם הם קשורים לדימוי גוף.
ואני לא לבד. ד"ר ברנה בראון, חוקרת הבושה והפגיעות, מדברת על זה המון. היא אומרת שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים להיות מושלמים כדי להתחבר לאחרים, אבל האמת היא שדווקא הפגיעות שלנו היא מה שמאפשר חיבור אמיתי. (Brown, B. (2010). The gifts of imperfection: Let go of who you think you're supposed to be and embrace who you are. Hazelden Publishing.)
אבל רגע, איך עושים את זה בפועל? איך מצליחים להגיד לילדים דברים קשים, בלי לפגוע בהם?
הינה כמה מחשבות, מתוך הניסיון האישי שלי ומקצת הידע שצברתי:
- להודות בפחדים שלנו: כולנו פוחדים לפעמים. פוחדים להיכשל, פוחדים לאכזב, פוחדים מהעתיד. להגיד לילד "אני מפחדת שתקבל ציון לא טוב במבחן, כי אני יודעת כמה חשוב לך להצליח", זה הרבה יותר אותנטי מאשר "אתה חייב להצליח במבחן!".
- לדבר על טעויות: אף אחד לא מושלם. וזה בסדר גמור. אני חושבת שאחד הדברים הכי חשובים שאנחנו יכולים ללמד את הילדים שלנו זה איך ללמוד מטעויות. לא להסתיר אותן, לא להתבייש בהן, אלא לראות בהן הזדמנות לצמוח. לא מזמן, עשיתי טעות רצינית בעבודה. הייתי יכולה להסתיר את זה מהילדים שלי, להעמיד פנים שהכל בסדר. אבל במקום זה, סיפרתי להם מה קרה, ואיך אני מתכוונת לתקן את זה. הם היו מופתעים, אבל בסופו של דבר, הם העריכו את הכנות שלי.
- להסביר על רגשות קשים: כעס, עצב, קנאה – אלה רגשות שכולנו חווים. ואנחנו לא צריכים להסתיר אותם מהילדים שלנו. אנחנו רק צריכים ללמד אותם איך להתמודד איתם בצורה בריאה. לדוגמה, במקום לצעוק על הילד כשאתם עצבניים, תגידו לו: "אני מרגישה עכשיו כעס גדול, ואני צריכה קצת זמן להירגע. אני אחזור אליך עוד מעט."
- להודות שאנחנו לא יודעים: אף אחד לא יודע הכל. וזה בסדר גמור להגיד לילד "אני לא יודעת את התשובה לשאלה הזאת. בוא נחפש אותה ביחד."
זה לא תמיד קל. לפעמים זה אפילו מפחיד. אבל אני מאמינה שזה שווה את זה. כי דווקא במקומות האלה, במקומות שבהם אנחנו מפחדים לדבר, נמצאת ההזדמנות שלנו לבנות מערכת יחסים אמיתית וכנה עם הילדים שלנו. מערכת יחסים שמבוססת על אמון, כבוד ואהבה.
חשבתם פעם מה קורה כשאנחנו מנסים להגן על הילדים שלנו מכל דבר רע? ג'ינה רילי (Gina Riley), פסיכולוגית התפתחותית, טוענת שזה יכול דווקא לפגוע בהם. היא מסבירה שהילדים צריכים ללמוד להתמודד עם קשיים כדי לבנות חוסן נפשי. (Riley, G. (2019). The gift of failure: How the best parents learn to let go so their children can succeed. Avery.)
יכול להיות שאתם חושבים עכשיו: "אבל נעמה, זה נשמע נהדר, אבל זה לא פרקטי. אין לי זמן לזה. אני עסוקה מדי." אני מבינה אתכם. החיים שלנו מלאים. אבל תזכרו, זה לא חייב להיות מושלם. זה לא חייב להיות ארוך. זה יכול להיות רגע קטן, שיחה קצרה, מילה אחת כנה.
מילה אחת כנה יכולה לשנות הכל.
והכי חשוב, תזכרו שאנחנו לומדים תוך כדי תנועה. אנחנו לא צריכים להיות מושלמים. אנחנו רק צריכים להיות אותנטיים.
אז מה הדבר הזה שאתם לא מעזים להגיד לילד שלכם? מה הדבר הזה שמפחיד אתכם לחשוף? אולי דווקא שם, בפחד הזה, נמצאת המתנה הכי גדולה שאתם יכולים לתת לו. אני יודעת שלי זה עזר, אני מקווה שזה יעזור גם לכם.
אני תוהה, איזה שינוי קטן תעשו כבר היום?
