האמת? תמיד חשבתי שזוגיות זה כמו מתכון – מערבבים אהבה, תקשורת, קצת ויתורים ובום! יש לנו עוגה טעימה. כמה טעיתי. גיליתי שזה יותר כמו לגדל עץ – דורש השקעה מתמדת, טיפול בשורשים העמוקים ולפעמים, גם גיזום כואב.
זוגיות היא לא נוסחה, היא מסע. מסע אישי וזוגי שבו אנחנו לומדים על עצמנו, על בני הזוג שלנו ועל מה באמת חשוב לנו בחיים. ואם אתן שואלות אותי? בסוף המסע הזה, אנחנו אמורות להרגיש שלמות יותר, לא חצי.
מה תקראו כאן? לא עצות זהב שמתאימות לכולם. כן תמצאו פה מחשבות, תובנות ובעיקר, הרבה אנושיות. נצלול יחד למרחב הזה, נבחן אותו מזוויות מפתיעות ואולי, רק אולי, נגלה משהו חדש על עצמנו.
למה אנחנו בכלל מחפשות "מרחב קדוש" בזוגיות?
פעם, כשהייתי סטודנטית צעירה לפסיכולוגיה, קראתי מאמר מדהים על אינטימיות רגשית (Johnson, S. M. (2008). Hold Me Tight: Seven Conversations for a Lifetime of Love. Little, Brown and Company). זה גרם לי לחשוב – מה באמת מניע אותנו לחפש קשר עמוק? אולי זה הצורך הבסיסי שלנו להרגיש נראים, שייכים, אהובים?
אבל עם השנים הבנתי שיש משהו מעבר לזה. אנחנו מחפשות מרחב בטוח, מקום שבו אנחנו יכולות להיות פגיעות, חשופות, אמיתיות. בלי פחד משיפוטיות, ביקורת או דחייה. זה המרחב הקדוש הזה, המקום שבו אנחנו יכולות להטעין את עצמנו מחדש, להתחבר לעצמנו ולמצוא כוח.
"תקשורת היא המפתח"? קצת יותר מזה...
כולם אומרים שתקשורת היא המפתח לזוגיות מוצלחת. נכון, אבל לא תמיד. תחשבו על זה רגע – כמה פעמים דיברתן שעות עם בן הזוג, אבל עדיין הרגשתן שמשהו חסר?
תקשורת אפקטיבית היא לא רק לדבר, אלא בעיקר להקשיב. באמת להקשיב. לנסות להבין מה עומד מאחורי המילים, מה בן הזוג מרגיש, מה הוא צריך. זה קשה, זה מצריך מאמץ, אבל זה שווה את זה.
כשאני למדתי את זה על בשרי? אחרי ריב מטופש במיוחד על מי שוכח להוריד את הזבל (כן, באמת). במקום להאשים, ניסיתי להבין – מה באמת מפריע לו? גיליתי שהוא מרגיש שאני לא מעריכה את המאמצים שלו בבית. זה פתח פתח לשיחה אמיתית, לא רק לוויכוח סתמי.
הסוד הקטן שלא מדברים עליו: להיות נאמנות לעצמכן
אני רוצה לשתף אתכן בסוד קטן, שאולי יפתיע אתכן: המרחב הקדוש של זוגיות מתחיל קודם כל בתוכנו. זה אומר להיות נאמנות לעצמכן, לערכים שלכן, לחלומות שלכן.
אני יודעת, קל להגיד את זה, קשה ליישם. במיוחד כשאנחנו אוהבות מישהו ורוצות לרצות אותו. אבל אם אנחנו מאבדות את עצמנו בתוך הקשר, אנחנו מאבדות גם את הכוח שלנו.
הנאמנות לעצמנו היא לא אגואיזם, היא תנאי הכרחי לאהבה אמיתית.
למה אני כל כך בטוחה בזה? כי ראיתי את זה קורה לי. ניסיתי להיות "האישה המושלמת" בשביל בן הזוג שלי – ויתרתי על תחביבים, התפשרתי על דברים שחשובים לי, ניסיתי להתאים את עצמי לציפיות שלו. בסוף? הרגשתי ריקנות נוראית. רק כשחזרתי לעצמי, הקשר שלנו התחיל לפרוח באמת.
אז מה עושים מכאן?
אני לא יכולה לתת לכן תשובות חד משמעיות. כל זוגיות היא ייחודית, כל אחת מאיתנו שונה. אבל אני כן יכולה להציע כמה שאלות למחשבה:
- מה באמת חשוב לכן בזוגיות?
- האם אתן מרגישות שאתן יכולות להיות עצמכן לגמרי ליד בן הזוג?
- האם אתן מקדישות זמן לעצמכן, לדברים שמשמחים אתכן?
- איך אתן מתקשרות עם בן הזוג כשמשהו מפריע לכן?
חשוב לזכור: זוגיות היא לא יעד, היא דרך. דרך שבה אנחנו לומדים, גדלים ומתפתחים. לפעמים הדרך הזו קשה, לפעמים היא מפתיעה, אבל תמיד, תמיד, היא שווה את זה.
אני סקרנית לשמוע – מה התובנות שלכן לגבי המרחב הקדוש של זוגיות? שתפו אותי בתגובות!
