זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי את המושג "אהבה עצמית"? גלגלתי עיניים. חשבתי שזה קלישאה ריקה, משהו שאומרים לאנשים שאין להם אהבה מבחוץ. כמה טעיתי.
ואולי גם את מרגישה ככה לפעמים. ימים אפורים כאלה, שבהם האהבה מרגישה רחוקה, חמקמקה, לא משנה כמה חזק את מנסה להיאחז בה. בין אם זו אהבה רומנטית, חברות עמוקה או פשוט חיבה עצמית - לפעמים הכל נראה דהוי.
אז מה עושים? איך מוצאים את הניצוץ הזה שוב? לא אגלה לך סודות קסם, אבל כן אספר לך על מסע, על טעויות שעשיתי בעצמי ועל כמה תובנות שהגיעו ממקומות לא צפויים. מבטיחה לך, בסוף הקריאה הזו, אולי תראי את הדברים קצת אחרת. תרגישי קצת יותר...שלמה.
הבטחה רגשית: תרגישי יותר שלמה עם עצמך.
הבטחה פרקטית: תלמדי איך למצוא את הניצוץ הפנימי שלך גם בימים הכי אפורים.
המיתוס של האושר המוחלט: למה אנחנו בכלל מצפים לשמש תמידית?
אני זוכרת תקופה שהייתי בטוחה שאם רק אמצא את "האחד", כל הבעיות שלי ייפתרו. קצת נאיבי, אני יודעת. אבל זה משהו שמשותף לרבות מאיתנו. אנחנו מחפשים את האושר מבחוץ, מחכים שמשהו או מישהו ימלא אותנו.
אבל האמת היא שאושר, כמו כל רגש, הוא לא קבוע. הוא גל. יש גאות ושפל, ימים שמשיים וימים גשומים. וזה בסדר גמור.
כמו שאומרת הפסיכולוגית סוזן דייויד בספרה "Agility Emotional": "החיים הם רכבת הרים של רגשות. המטרה היא לא להימנע מהנפילות, אלא ללמוד לרכב עליהן".
הבנה זו שינתה לי את כל הפרספקטיבה. במקום לרדוף אחרי אושר תמידי, התחלתי ללמוד איך להיות נוכחת גם ברגעים הקשים, איך למצוא משמעות גם בימים אפורים.
וזה לא אומר שאני לא רוצה אהבה! אני עדיין רוצה, אבל עכשיו אני יודעת שהיא לא הפתרון הקסם לכל הבעיות שלי. היא תוספת נפלאה, בונוס, אבל לא הבסיס.
מקורות מפתיעים של אהבה עצמית: יותר מ"אמירות חיוביות"
כשמתחילים לדבר על אהבה עצמית, מיד חושבים על "אמירות חיוביות" מול המראה. האמת? זה אף פעם לא עבד בשבילי. הרגשתי שאני משקרת לעצמי.
אז איפה כן מצאתי מקורות אמיתיים של אהבה עצמית?
- גבולות בריאים: להגיד "לא" כשצריך, להגן על האנרגיה שלי, לא לאפשר לאנשים לנצל אותי. גיליתי שזה מעשה האהבה הכי גדול שאני יכולה לעשות לעצמי. כמו שמלמדת אותנו ברנה בראון במחקריה על פגיעות וחוסן, "גבולות ברורים הם מתכון ליחסים בריאים".
- תנועה: לאו דווקא אימון אינטנסיבי בחדר כושר. לפעמים זה פשוט לרקוד במטבח, לצאת לטיול בטבע, לעשות יוגה עדינה. כשאני זזה, אני מתחברת לגוף שלי, מרגישה אותו חזק וחיוני.
- יצירה: לכתוב, לצייר, לבשל, לתפור - כל דבר שמאפשר לי לבטא את עצמי. זה לא חייב להיות מושלם, זה רק צריך להיות אותנטי.
אגב, קראתי פעם מחקר מעניין על הקשר בין יצירתיות לרווחה נפשית. גילו שאנשים שמשקיעים זמן בפעילויות יצירתיות, גם אם הם לא "מוכשרים" במיוחד, מדווחים על רמות גבוהות יותר של אושר וסיפוק. מפתיע, נכון?
אבל רגע, מה קורה כשגם הפעילויות האלה לא עוזרות? מה קורה כשאת מרגישה תקועה, כשהימים האפורים נמשכים ונמשכים?
זה הזמן להזכיר לעצמך שזה בסדר לבקש עזרה.
הפחד מבפנייה לעזרה: מתי ה"לבד" הופך למלכודת?
אני יודעת, זה קשה. במיוחד כשמדובר בדברים אישיים, ברגשות שלנו. אבל האמת היא שאף אחד לא אמור לעבור את החיים לבד.
פנייה לעזרה היא לא סימן לחולשה, אלא סימן לאומץ. זה להודות שאת צריכה תמיכה, שאת לא חייבת לסחוב הכל על הכתפיים שלך.
אבל למי פונים? לחברה טובה? לבן/בת זוג? למטפל/ת מקצועי/ת?
התשובה תלויה בצרכים שלך. לפעמים שיחה כנה עם חברה יכולה לעשות פלאים. לפעמים צריך עזרה מקצועית כדי להתמודד עם דברים עמוקים יותר.
אני, למשל, פניתי לטיפול אחרי תקופה ארוכה של תסכול ובלבול. לקח לי זמן להודות שאני צריכה עזרה, אבל זה היה אחד הדברים הכי טובים שעשיתי עבור עצמי.
מעבר לשיטות בדוקות: חפשו את הניצוץ האישי שלכן.
אני לא מאמינה בפתרונות קסם. מה שעבד בשבילי, לא בהכרח יעבוד בשבילך. הדרך לאהבה עצמית היא מסע אישי, וכל אחת צריכה למצוא את הדרך שלה.
אבל הנה כמה שאלות שיכולות לעזור לך להתחיל:
- מה גורם לך להרגיש חיה? מה מצית בך תשוקה?
- מה היית עושה אם לא היית מפחדת מכישלון?
- מה היית אומרת לילדה הקטנה שהיית?
התשובות לשאלות האלה יכולות להוביל אותך למקומות מפתיעים, למקורות חדשים של אהבה עצמית.
אז בפעם הבאה שאת מרגישה שהימים אפורים, תזכרי שזה בסדר. תזכרי שאת לא לבד. ותזכרי שיש בך ניצוץ, ניצוץ שמחכה שיגלו אותו מחדש.
כי גם בימים הכי אפורים, תמיד יש תקווה.
איך את מוצאת את הניצוץ שלך בימים אפורים? שתפי אותי בתגובות! אשמח לשמוע את הסיפור שלך.
