היי, נעמה כאן. בואו נדבר על משהו שכולנו חושבים שאנחנו טובים בו, אבל בתכל'ס? לרובנו יש עוד דרך ארוכה לעבור: הקשבה.
אני זוכרת פעם, באימון מנהלים, הייתי בטוחה שאני מקשיבה מעולה. ואז, אחרי סימולציה מוקלטת, ראיתי את עצמי. לא הקשבתי. חיכיתי לתורי לדבר. חשבתי על מה שאני הולכת להגיד. הנהנתי כדי לסמן שאני מקשיבה, אבל המוח שלי היה במקום אחר לגמרי. זה היה רגע מכונן. רגע של בושה, אבל גם של הבנה.
אז למה הקשבה כל כך קשה? ולמה, בעולם רועש ותובעני, היא חשובה יותר מתמיד?
הקשבה היא לא רק לשמוע – היא להרגיש
כולנו יודעים מה זה "להקשיב". שומעים מילים, מגיבים, ממשיכים הלאה. אבל הקשבה אמיתית היא משהו אחר לגמרי. היא כניסה לעולם של מישהו אחר. ניסיון אמיתי להבין את החוויה שלו, את הכאב שלו, את השמחה שלו.
שמעתי פעם ציטוט מדהים מאחד המחקרים של ברנה בראון (Brené Brown), חוקרת הבושה והפגיעות, שאמרה משהו כמו: "להקשיב זה לא רק לשמוע את המילים, זה להקשיב לסיפור מאחורי המילים." זה תפס אותי. זה לא רק מה שאנשים אומרים, זה מה שהם לא אומרים. הפערים, הטון, שפת הגוף. הכל מספר סיפור.
וזה בדיוק מה שמפספסים רוב האנשים.
אני חושבת שחלק גדול מהבעיה הוא שאנחנו חיים בעידן של "דעות". לכולם יש דעה על הכל. ואנחנו כל כך עסוקים בלנסות להשמיע את הדעה שלנו, שאנחנו שוכחים להקשיב לאחרים.
איך אנחנו מקשיבים היום? (רמז: לא טוב)
תחשבו על זה רגע: מתי בפעם האחרונה הקשבתם למישהו בלי הפרעות, בלי לבדוק את הטלפון, בלי לחשוב על מה תגידו בתגובה? קשה, נכון?
הנה כמה הרגלים רעים שאני רואה אצל אנשים (ואני מודה, לפעמים גם אצלי):
- הקשבה סלקטיבית: אנחנו מקשיבים רק למה שמעניין אותנו או תואם את הדעות שלנו.
- הקשבה תגובתית: אנחנו מחכים לתורנו לדבר, במקום באמת להקשיב.
- הקשבה שיפוטית: אנחנו שופטים את הדובר במקום להבין אותו.
וזה עצוב, כי הקשבה יכולה לשנות הכל. היא יכולה לשנות מערכות יחסים, היא יכולה לשנות את האופן שבו אנחנו רואים את העולם, היא יכולה אפילו לשנות את עצמנו.
למה אנחנו מפחדים להקשיב באמת?
אני חושבת שיש כמה סיבות עיקריות:
- פחד מחוסר נוחות: להקשיב באמת לפעמים דורש מאיתנו לשמוע דברים שאנחנו לא רוצים לשמוע, דברים שמאתגרים את האמונות שלנו.
- פחד מחוסר שליטה: כשאנחנו מקשיבים, אנחנו מאפשרים לעצמנו להיות מושפעים, וזה יכול להיות מפחיד.
- פחד מבזבוז זמן: אנחנו מרגישים שאין לנו זמן להקשיב באמת, שאנחנו צריכים להיות יעילים ופרודוקטיביים.
אבל מה אם ההפך הוא הנכון? מה אם הקשבה היא לא בזבוז זמן, אלא השקעה?
פעם קראתי מחקר מעניין על הקשבה בארגונים (מצטערת, אני לא זוכרת את המקור המדויק, אבל אני מבטיחה לחפש אותו ולהוסיף כאן!), שהראה שאנשים שמרגישים שמקשיבים להם הם פרודוקטיביים יותר, יצירתיים יותר ומחוברים יותר לארגון. זה הגיוני, לא? כשמרגישים שרואים אותך ושומעים אותך, יש לך מוטיבציה לתת יותר.
הקשבה ככלי לשינוי: איך להקשיב יותר טוב
אז מה עושים? איך משפרים את כישורי ההקשבה שלנו? הנה כמה טיפים שלמדתי על בשרי:
- התחילו בעצמכם: תשימו לב לאופן שבו אתם מקשיבים. האם אתם מפריעים? האם אתם שופטים? האם אתם באמת שם?
- תנו נוכחות מלאה: כשהקשיבו למישהו, שימו את הטלפון בצד, תסתכלו לו בעיניים, תנו לו את מלוא תשומת הלב שלכם.
- שאלו שאלות פתוחות: במקום לתת עצות או פתרונות, שאלו שאלות שמזמינות את הדובר להעמיק ולחקור. לדוגמה: "מה הכי קשה לך בסיטואציה הזו?"
- הקשיבו לשפת הגוף: שימו לב לטון הדיבור, לתנועות הגוף, להבעות הפנים. כל אלה יכולים לתת לכם רמזים לגבי מה שהדובר מרגיש.
- הימנעו משיפוט: נסו להבין את נקודת המבט של הדובר, גם אם אתם לא מסכימים איתה. זכרו, כולם מגיעים עם ניסיון חיים שונה.
אל תנסו לתקן, תנסו להבין.
אני יודעת, זה נשמע פשוט, אבל זה לא קל. זה דורש תרגול ומודעות עצמית. אבל אני מבטיחה לכם, זה שווה את זה.
הקשבה כמתנה לעולם
אני מאמינה שהקשבה היא אחת המתנות הכי גדולות שאנחנו יכולים לתת לעולם. היא יכולה לחבר בין אנשים, היא יכולה לרפא פצעים, היא יכולה ליצור שינוי אמיתי.
אז בפעם הבאה שאתם מדברים עם מישהו, תנסו להקשיב באמת. תנסו להיכנס לעולם שלו, להבין את החוויה שלו. תראו מה קורה. אתם עשויים להיות מופתעים.
אני עדיין לומדת. אני עדיין טועה. אבל אני משתדלת כל יום להיות מקשיבה טובה יותר. ואתם? מה הניסיון שלכם עם הקשבה? אשמח לשמוע בתגובות.
