אוקיי, בואו נדבר על זה רגע. לתת מקום לעצמך בתוך קשר. נשמע קל, נכון? כמו עוד טיפ לייף סטייל כזה שזורקים באוויר. אבל האמת? גיליתי שזה אחד האתגרים הכי גדולים, הכי מתגמלים, והכי מפחידים שיש.
תקשיבו, לפני כמה שנים הייתי בטוחה שאני יודעת בדיוק מה אני עושה. הייתי בתוך מערכת יחסים, והייתי "זורמת". זורמת מדי, בדיעבד. מצאתי את עצמי מתפשרת על דברים שהיו חשובים לי, רק כדי לשמור על השקט. ואז, יום אחד, הסתכלתי במראה ולא זיהיתי את עצמי.
בום.
הבנתי שהקול שלי, הדעות שלי, הרצונות שלי – הם נעלמו איפשהו בדרך. והאמת? אף אחד לא אשם בזה חוץ ממני.
אז איך יוצאים מזה? איך מחזירים את עצמך למרכז החיים שלך, בלי להרוס את הקשר?
הצעד הראשון: להקשיב. באמת להקשיב.
לא, אני לא מדברת על להקשיב לבן הזוג שלך. אני מדברת על להקשיב לעצמך. מה את מרגישה? מה את צריכה? מה חסר לך?
אני יודעת, זה נשמע קלישאתי. אבל תחשבו על זה: כמה זמן אתן באמת מקדישות לעצמכן? בלי הסחות דעת, בלי רעשי רקע, רק אתן והמחשבות שלכן?
ד"ר ברנה בראון, חוקרת הבושה והחוסן, אומרת שאחת הדרכים הטובות ביותר להבין את עצמנו היא דרך חמלה עצמית. תחשבו על זה: איך הייתן מדברות לחברה טובה שנמצאת במצב שלכן? סביר להניח שהייתן הרבה יותר סלחניות ואוהבות כלפי החברה שלכן, מאשר כלפי עצמכן. אז למה שלא תתחילו להתייחס לעצמכן באותה צורה?
עכשיו, אני יודעת מה אתן חושבות. "נעמה, אין לי זמן לזה! יש לי עבודה, משפחה, חברים... אני בקושי מצליחה לנשום!" אני מבינה את זה לגמרי. אבל אני מבטיחה לכן, גם 10 דקות ביום של הקשבה לעצמכן יכולות לעשות הבדל עצום.
תנסו. באמת.
האתגר האמיתי: איך להגיד את זה?
אוקיי, אז הקשבתן לעצמכן, הבנתן מה אתן רוצות. עכשיו מגיע החלק הכי מפחיד: איך להגיד את זה לבן הזוג שלכן?
אני מודה, כאן אני נפלתי לא פעם. ניסיתי להיות אסרטיבית מדי, ואז זה נשמע תוקפני. ניסיתי להיות עדינה מדי, ואז לא הקשיבו לי.
אז מה הפתרון? לדעתי, זה שילוב של כמה דברים:
- אותנטיות: תהיו אתן. אל תנסו להיות מישהי שאתן לא. אם אתן כועסות, תגידו את זה. אם אתן פוחדות, תגידו את זה. כנות היא המפתח.
- אני-משפטים: במקום להאשים ("אתה תמיד..."), תתמקדו ברגשות שלכן ("אני מרגישה X כשאתה עושה Y"). זה עוזר להימנע מלהיכנס למגננה.
- עיתוי: תבחרו את הזמן הנכון. לא כשאתם עייפים או רעבים או באמצע ויכוח. תמצאו רגע שקט ונינוח שבו תוכלו לדבר בנחת.
אבל הכי חשוב, תזכרו: זה לא מאבק. אתן לא מנסות "לנצח". אתן מנסות ליצור קשר יותר טוב, יותר עמוק, יותר אמיתי.
לפעמים זה יעבוד, ולפעמים לא. וזה בסדר. לא כל מערכת יחסים בנויה לשרוד את השינוי הזה. אבל אני מבטיחה לכן, אם תצליחו לתת מקום לעצמכן בתוך הקשר, זה יהפוך אותו למשהו הרבה יותר יפה.
הפתעה: זה לא רק עניין של תקשורת.
אחרי שנים של ניסוי וטעייה, גיליתי משהו מפתיע: לתת מקום לעצמך בתוך קשר זה לא רק עניין של תקשורת. זה עניין של גבולות.
תחשבו על זה: גבולות זה לא רק מה אתן לא מוכנות לעשות. זה גם מה אתן כן מוכנות לעשות. זה הזמן שלכן, האנרגיה שלכן, הערכים שלכן.
אליזבת גילברט, הסופרת של "לאכול, להתפלל, לאהוב", כותבת על החשיבות של גבולות בריאים במערכות יחסים. היא אומרת שהגבולות שלנו הם כמו גדרות – הם מגנים עלינו, אבל הם גם מאפשרים לנו להיות פתוחים ופגיעים.
אז תשאלו את עצמכן: איפה הגבולות שלי? איפה אני צריכה להגיד "לא"? ואיפה אני צריכה להגיד "כן"?
אני יודעת, זה לא קל. במיוחד אם גדלנו בחברה שמלמדת אותנו להיות נחמדות ומתחשבות. אבל האמת היא, לתת לעצמך להיות חשובה זה לא אגואיסטי. זה חיוני.
אז מה עכשיו? מה עושים עם כל זה?
אני לא יודעת. האמת, גם אני עדיין לומדת. אבל אני כן יודעת דבר אחד: זה מסע ששווה לעשות.
אז קחי נשימה עמוקה, תסתכלי במראה, ותשאלי את עצמך: מה אני באמת רוצה?
ואז, פשוט תעני.
אני באמת סקרנית, מה הכי מפחיד אתכן כשאתן חושבות על לתת מקום לעצמכן בקשר? שתפו אותי, אני כאן כדי להקשיב.
