האמת? תמיד הייתי סקפטית לגבי "מסורות". זה נשמע לי כמו משהו כבד, מיושן, קצת כמו סוודר צמר שמגרד בעור. חשבתי שמסורות זה משהו שמגבילים אותך אליו, לא משהו שאת בוחרת בו. אבל אז, החיים לימדו אותי אחרת.
פעם, הייתי כל כך עסוקה ב"דברים הגדולים" – קריירה, טיולים לחו"ל, דירה משלי – ששכחתי לגמרי את הדברים הקטנים. התעוררתי בבוקר, שתיתי קפה בחופזה, רצתי לעבודה, חזרתי הרוגה, צפיתי בנטפליקס ונפלתי למיטה. הכל הרגיש כמו מרוץ מטורף, שאין לו סוף.
ואז, יום אחד, חברה טובה סיפרה לי על ה"מסורת" שלה – כל יום שישי בערב, היא ואמא שלה מכינות יחד חלות. זה נשמע לי כל כך פשוט, כל כך קטן, אבל משהו בטון שלה רמז שזה הרבה יותר מזה.
החלטתי לנסות משהו דומה. לא חלות, אני לא אופה גדולה, אבל משהו קטן, שאפשר להתמיד בו. התחלתי להכין לעצמי כוס תה ירוק כל בוקר, ולשתות אותה לאט לאט במרפסת, בלי טלפון, בלי טלוויזיה, רק אני והאוויר של הבוקר.
תאמינו לי, זה נשמע כמו שטות גמורה, נכון? אבל זה שינה הכל.
למה דברים קטנים עושים הבדל גדול?
אני חושבת שהעניין הוא שדברים קטנים, כשהם חוזרים על עצמם, הופכים להיות עוגן. כמו שאומרים במחקרים על הרגלים (לדוגמה, בספר "כוחו של הרגל" של צ'ארלס דוהיג), הרגל קטן יכול להשפיע על תחומים אחרים בחיים. אבל בשבילי, זה היה יותר מזה. זה היה כמו להגיד לעצמי: "הנה, נעמה, יש לך רגע אחד בשבילך. את חשובה."
זה לא רק עניין של יעילות, זה עניין של משמעות.
פתאום התחלתי לשים לב ליותר דברים. לציפורים ששרות בבוקר, לשמש שמלטפת את הפנים, לריח של הפרחים בעציץ. הדברים הקטנים האלה הפכו להיות רגעים של שמחה, של נחמה, של יציבות.
אז מה זה בעצם "מסורת קטנה"?
בשבילי, מסורת קטנה זה כל דבר שעוזר לי להתחבר לעצמי, לרגע הזה, ולדברים שחשובים לי. זה יכול להיות:
- משהו שעושים לבד: כמו התה שלי, או כמו כתיבת יומן, מדיטציה קצרה, או אפילו סתם לשבת בשקט כמה דקות.
- משהו שעושים עם אחרים: כמו החלות של החברה שלי, או כמו ארוחת ערב משפחתית, טיול שבועי עם הכלב, או שיחת טלפון קבועה עם חברה טובה.
- משהו שעושים במיוחד: כמו הדלקת נרות שבת, או כמו קריאת שירה לפני השינה, או כמו ללכת לראות את הזריחה פעם בחודש.
העיקר זה לבחור משהו שאוהבים, ושאפשר להתמיד בו.
זה לא תמיד קל
אני לא אשקר לכם, היו פעמים שרציתי לוותר על התה שלי. היו בקרים שהרגשתי שאני חייבת לרוץ לעבודה, שאין לי זמן לבזבז. אבל אז, נזכרתי איך אני מרגישה אחר כך, וזה עזר לי להתגבר.
ואני גם חייבת להודות, בהתחלה קצת התביישתי לספר לאנשים על המסורות הקטנות שלי. זה הרגיש לי קצת טיפשי, קצת מוגזם. אבל אז, גיליתי שאנשים אחרים גם מחפשים את הדברים הקטנים האלה, את הרגעים הקטנים האלה של משמעות.
כולנו רוצים להרגיש מחוברים, לא משנה כמה אנחנו עסוקים.
מעבר לטרנדים: המסורת האישית שלך
יש היום כל כך הרבה טרנדים של "טיפוח עצמי" – אמבטיות קצף, מסכות פנים, מדיטציות מודרכות. אין בזה שום דבר רע, אבל אני חושבת שהקסם האמיתי נמצא בדברים הקטנים והפשוטים, בדברים שאנחנו בוחרים לעשות כי הם עושים לנו טוב, לא כי מישהו אמר לנו שזה מה שאנחנו צריכים לעשות.
לדוגמה, מחקרים מראים שהשהייה בטבע יכולה להפחית מתח ולשפר את מצב הרוח (ראה מאמרים בנושא אקותרפיה), אבל אתם לא צריכים לצאת למסע ארוך ביער כדי ליהנות מהיתרונות האלה. מספיק גם לשבת על ספסל בפארק, או להסתכל על עץ מחלון הבית.
אז מה הלאה?
אני עדיין לומדת, עדיין מגלה מסורות קטנות חדשות, עדיין נלחמת בעצלנות ובספקנות. אבל אני יודעת דבר אחד – הדברים הקטנים האלה הם אלה שעושים את ההבדל הגדול. הם אלה שמזכירים לי למה אני חיה, מה חשוב לי, ומי אני רוצה להיות.
אני רוצה להזמין אתכם לחשוב על זה בעצמכם. מה הדבר הקטן הזה, שיכול לשנות את החיים שלכם? מה הדבר הזה, שאתם יכולים להתחיל לעשות כבר מחר בבוקר? אני מבטיחה לכם, זה שווה את זה. ואם אתם צריכים קצת השראה, אתם תמיד יכולים לשתף אותי בתגובות. אני תמיד שמחה לשמוע על מסורות קטנות חדשות.
