אני זוכרת את הפעם הראשונה שניסיתי להגיד "אני אוהבת אותך" בספרדית. Te quiero. זה נשמע כל כך שונה, כל כך... פחות אינטימי מ"אני אוהבת אותך". הרגשתי קצת מזויפת, כאילו אני מציגה הצגה. חשבתי שזה רק אני, אבל גיליתי שרבים חווים את זה. למה מילה כל כך אוניברסלית מרגישה כל כך זרה בשפה אחרת?
המאמר הזה הוא לא רק על איך אומרים "אהבה" בשפות שונות. הוא מסע. מסע לחקור את הניואנסים, התרבויות, ואפילו את הכישלונות שלי בניסיון להבין את הרגש הכי חזק שלנו דרך עדשות לשוניות שונות. מבטיחה שנלמד ביחד משהו חדש על עצמנו ועל העולם.
הבטחה רגשית: תרגישו יותר מחוברים לעולם ולרגשות שלכם.
הבטחה פרקטית: תדעו איך להביע אהבה בשפות שונות ותבינו את המשמעות העמוקה מאחורי המילים.
אהבה היא לא רק אהבה:
כולנו יודעים שאנגלית היא שפה גלובלית, אבל האם חשבתם פעם איך השפה מעצבת את האופן שבו אנחנו מרגישים? למשל, באנגלית יש רק מילה אחת לאהבה – love. לעומת זאת, ליוונים הקדמונים היו שמונה מילים שונות לאהבה! ארוס (תשוקה), פיליה (ידידות), אגאפה (אהבה ללא תנאים)... (ביירון, 1953). האם העובדה הזו משפיעה על היכולת שלנו להרגיש את הרגש הזה במלואו? אני תוהה.
אני זוכרת שיחה עם חברה טובה, יוונייה. היא הסבירה לי שארוס היא לא רק תשוקה פיזית, אלא גם תשוקה לידע, לצמיחה, לחיים. פתאום, המילה "אהבה" הרגישה כל כך שטוחה, כל כך חסרת צבע.
מסקנה ראשונה: שפה משפיעה על הדרך בה אנחנו תופסים ומביעים רגשות.
איך אומרים אהבה בשפות אחרות? יותר מסתם תרגום:
אוקיי, אז איך באמת אומרים "אני אוהב/ת אותך" בשפות שונות? הנה כמה דוגמאות:
צרפתית: Je t'aime (אני אוהב/ת אותך) או Je t'adore (אני מעריץ/ה אותך). אבל רגע, Je t'adore* זה לא רק להעריץ? כן, אבל בצרפתית, זה דרך מקסימה להביע אהבה, במיוחד בהתחלה.
ספרדית: Te quiero (אני אוהב/ת אותך) או Te amo (אני אוהב/ת אותך). אבל Te amo זה מאוד חזק, שמור לאנשים שאתם באמת אוהבים! אני למדתי את זה בדרך הקשה... אל תזרקו את ה- Te amo* על כל אחד.
איטלקית: Ti amo (אני אוהב/ת אותך) או Ti voglio bene (אני רוצה לך טוב). Ti voglio bene זה נפלא לחברים, משפחה, או אפילו בן/בת זוג כשאתם לא מוכנים להשתמש ב-Ti amo*.
אבל הנה העניין: זה לא רק לדעת את המילה. זה להבין את התרבות. למשל, ביפן, קשה מאוד להגיד "אני אוהב/ת אותך" ישירות. במקום, הם יגידו משהו כמו "אני אדאג לך" (Anata no koto ga suki desu). (Ihara, 2019). זה עדין, מרומז, אבל מלא במשמעות.
מסקנה שניה: לתרבות יש תפקיד עצום בדרך שבה אנחנו מביעים אהבה.
כששפה בוגדת בי:
היו לי לא מעט רגעים מביכים בניסיון להביע אהבה בשפות זרות. פעם אחת, בניסיון להרשים בחור צרפתי, אמרתי לו Je suis excitée (אני מגורה). במקום להגיד Je suis contente (אני שמחה). כן, טעות מביכה. הבנתי ששפה היא לא רק אוסף של מילים, היא גם מלכודת פוטנציאלית.
אבל הכישלונות האלה לימדו אותי משהו חשוב: לאהוב זה לקחת סיכונים. זה להיות פגיע. זה להראות את עצמך, גם כשאתה לא מושלם.
מסקנה שלישית: הכישלונות הם חלק מהמסע לאהבה אמיתית.
הקסם של השפה והקשר האנושי:
אז מה למדתי מכל המסע הזה? שלאהבה אין שפה אחת. היא נמצאת בכל מקום, בכל תרבות, בכל לב. היא מתבטאת בדרכים שונות, אבל היא תמיד אמיתית. השפה היא רק כלי, לא המהות.
היום, כשאני אומרת Te quiero או Je t'aime, אני לא רק אומרת את המילים, אני מרגישה את התרבות, את ההיסטוריה, את כל האנשים שאמרו את המילים האלה לפני. זה מעצים אותי, זה מחבר אותי לעולם.
אבל יותר מכל, למדתי שלאהוב זה פשוט להיות שם בשביל מישהו. להקשיב לו, לתמוך בו, לצחוק איתו, לבכות איתו. לא משנה באיזו שפה.
מסקנה אחרונה: אהבה אמיתית חוצה שפות ותרבויות.
אז, מה אתן חושבות? האם השפה שלכן השפיעה על האופן שבו אתן מביעות אהבה? שתפו אותי בתגובות! אני באמת רוצה לשמוע את הסיפורים שלכן. אולי ביחד נלמד עוד משהו חדש על עצמנו ועל העולם.
