זוכרת את הפעם הראשונה שניסית ללמוד לרכב על אופניים? אני כן. אני זוכרת את ההתלהבות, את האמונה שאני כבר טובה בזה, ואז – בום. נפילה כואבת על האספלט. גרם לי לתהות אם זה באמת שווה את זה. אבל אז אבא שלי אמר לי משהו שתמיד נשאר איתי: "נעמה, הכישלון הוא לא סוף הסיפור, הוא רק חלק מהמסע."
וזה בדיוק מה שאני רוצה לדבר איתך עליו היום – על השיחות המשנות חיים שאף אחד לא מכין אותנו אליהן. אלה שמגיעות ברגעים הכי לא צפויים, ומטלטלות לנו את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעות על עצמנו ועל העולם. ולא, אני לא מדברת על הרצאות מוטיבציה גרנדיוזיות או ספרי עזרה עצמית שמבטיחים לך אושר מיידי. אני מדברת על השיחות הקטנות, האינטימיות, שאנחנו מנהלות עם עצמנו או עם אנשים קרובים – שיחות שמערערות את הסדר הישן ומזמינות אותנו לצמוח.
בואי נצלול פנימה, בלי מסכות ובלי פילטרים. אני מבטיחה לך שאחרי השיחה הזאת, תסתכלי על החיים שלך מזווית קצת אחרת. אולי אפילו תצליחי להבין למה, לעזאזל, אף אחד לא סיפר לך את זה קודם.
למה אנחנו כל כך מפחדות משיחות קשות?
יש משהו מאוד מוזר בתרבות שלנו. מצד אחד, אנחנו מעודדים שקיפות ופתיחות. מצד שני, אנחנו עושות הכל כדי להימנע מעימותים ושיחות לא נעימות. למה?
אני חושבת שחלק גדול מזה קשור לפחד מדחייה. אנחנו מפחדות שאם נביע את הרגשות האמיתיים שלנו, אנשים יתרחקו מאיתנו. ואם נראה חולשה, ינצלו אותנו. כמו שמסביר ד"ר ברנה בראון, חוקרת הבושה והפגיעות, בספרה "אומץ, חוסן ומנהיגות": "פגיעות היא לא חולשה, היא הכוח האמיתי שלנו." אבל להרגיש פגיעה זה מפחיד. זה דורש אומץ.
אבל מה קורה כשממנעים מעימותים? אנחנו צוברים כעסים ותסכולים שמתפוצצים בסופו של דבר בצורה לא בריאה. אנחנו מדחיקות את הצרכים שלנו, ומרגישות מרוחקות מעצמנו ומאחרים.
אז מה הפתרון? איך אפשר להתחיל לנהל שיחות קשות בלי לפחד?
זה לא פשוט, אבל זה אפשרי. אני גיליתי שהדבר הכי חשוב הוא להתחיל בקטן. להתאמן על להביע את הרגשות שלך בצורה ברורה ואסרטיבית, אבל גם אמפתית. לזכור שמותר לך להגיד "לא", ולדעת לשים גבולות. ובעיקר – להזכיר לעצמך שאת לא צריכה לרצות את כולם.
האמת? זה לא תמיד עובד. היו לי שיחות שהסתיימו בבכי, צעקות, ודלתות נסגרות בחוזקה. אבל גם מהן למדתי. למדתי מה הטריגרים שלי, מה הגבולות שלי, ואיך לתקשר בצורה טובה יותר בפעם הבאה.
השיחה שהכי צריך לעשות עם עצמך
מכל השיחות הקשות, יש אחת שאנחנו נוטות לדחות הכי הרבה – השיחה עם עצמנו. זאת שבה אנחנו צריכות להסתכל למציאות בעיניים, ולהודות בפני עצמנו במה שאנחנו רוצות באמת. מה מפחיד אותנו? מה מונע מאיתנו להגשים את החלומות שלנו? ומה אנחנו מוכנות לעשות כדי לשנות את זה?
הייתי תקופה ארוכה שבטוחה שאני רוצה להיות עורכת דין. הלכתי ללמוד משפטים, השקעתי שנים בלימודים, ואז – באמצע הסטאז' – הבנתי שאני לא מסוגלת לזה. שזה פשוט לא מתאים לי.
הרבה אנשים אמרו לי שאני משוגעת. שאני מבזבזת את הזמן שלי, שאני צריכה להתמיד. אבל אני ידעתי שאם אמשיך במסלול הזה, אהיה אומללה. אז עזבתי הכל, והלכתי ללמוד משהו אחר לגמרי – כתיבה. וזאת הייתה אחת ההחלטות הכי טובות שעשיתי בחיים שלי.
הבעיה היא שהשיחה הזאת עם עצמנו היא לא תמיד נעימה. היא יכולה לחשוף חולשות, פחדים, וחוסר ביטחון. אבל היא גם יכולה להיות משחררת ומעצימה. כמו שאומר הפסיכולוג קארל יונג: "מי שמסתכל החוצה – חולם. מי שמסתכל פנימה – מתעורר."
אבל איך עושים את זה נכון? איך מתחילים שיחה כנה ואמיתית עם עצמנו?
הנה כמה טיפים:
- תמצאי מקום ושקט: תבחרי זמן ומקום שבו את יכולה להיות לבד עם עצמך, בלי הסחות דעת.
- תכתבי: כתיבה יכולה לעזור לך לסדר את המחשבות שלך, ולגלות דברים שלא ידעת על עצמך.
- תהיי כנה: אל תפחדי להודות בפני עצמך במה שאת רוצה באמת, גם אם זה לא תואם את הציפיות של אחרים.
- תהיי רחמנית: אל תשפטי את עצמך על הטעויות שעשית בעבר. תתמקדי במה את יכולה לעשות כדי ליצור עתיד טוב יותר.
- תחגגי את ההצלחות שלך: אל תשכחי להעריך את עצמך על כל מה שהשגת, גם אם זה נראה לך קטן או לא משמעותי.
ואולי הכי חשוב – תזכרי שזאת לא שיחה חד פעמית. זה תהליך מתמשך. תמשיכי לדבר עם עצמך, להקשיב לעצמך, וללמוד על עצמך. ככה תוכלי להגיע לאינטימיות אמיתית עם עצמך.
מה קורה כששיחה משנה את כללי המשחק?
אבל מה קורה כשהשיחה המשנה חיים מגיעה ממקור בלתי צפוי? מחבר ותיק, בן משפחה מרוחק או אפילו זר מוחלט?
אני זוכרת שיחה שהייתה לי לפני כמה שנים עם נהג מונית. הוא היה אדם מבוגר וחכם, שסיפר לי על החיים שלו, על המשפחה שלו, ועל האתגרים שהוא התמודד איתם. הוא לא ניסה לתת לי עצות או לפתור לי בעיות. הוא פשוט הקשיב לי, ושיתף אותי בחוויות שלו.
בסוף הנסיעה, הוא אמר לי משהו שנשאר איתי עד היום: "תזכרי, נעמה, החיים הם לא תמיד מה שאנחנו מצפים שהם יהיו. אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לוותר על האושר שלנו."
השיחה הקצרה הזאת גרמה לי לחשוב על החיים שלי בצורה אחרת. הבנתי שאני מבזבזת יותר מדי זמן על דאגות וחרדות, במקום להתמקד במה שחשוב באמת – האהבה, הקשרים, והחוויות.
מאז, אני מנסה להיות יותר פתוחה לשיחות עם אנשים זרים. אני מאמינה שלכל אחד יש משהו ללמד אותנו, אם רק נקשיב.
זה לא תמיד קל. יש אנשים שמרגישים מאוימים משיחות כנות, או שלא יודעים איך להגיב. אבל אם את יוצרת מרחב בטוח ומזמין, אנשים ירגישו בנוח להיפתח בפניך.
אז מה הלאה?
אז הגענו לסוף השיחה שלנו. מה לקחת מכל זה? אני מקווה שהבנת שלשיחות משנות חיים יש כוח עצום, והן יכולות לעזור לך לצמוח ולהתפתח.
אבל הכי חשוב – תזכרי שהשינוי האמיתי מתחיל מבפנים. תתחילי לדבר עם עצמך בכנות ובאהבה. תלמדי להקשיב לעצמך, ותעשי את מה שנכון לך.
ואני רוצה לשאול אותך – מה השיחה שאת הכי צריכה לעשות עם עצמך היום? מה הדבר שמפחיד אותך, שמונע ממך להגשים את החלומות שלך?
אני מזמינה אותך לשתף אותי בתגובות למטה. בואי נמשיך את השיחה ביחד.
