האמת? יש ימים שאני מרגישה כמו סוללה גמורה. אפס אנרגיות, אפס רצון לדבר, ובאופן אירוני – הכי הרבה צורך לתקשר. מוכר לך? כי לי זה קורה הרבה יותר מדי. פעם הייתי חושבת שאני פשוט "לא בסדר", שאני צריכה "להתאמץ יותר", להיות חזקה יותר. אבל האמת היא, שזה לא עובד ככה.
גיליתי משהו חשוב, ואני רוצה לחלוק אותו איתך: תקשורת אמיתית לא דורשת כוח, היא דורשת אותנטיות.
אז מה עושים כשמרגישים שאין כוח לדבר?
1. מותר להגיד "אני צריכה רגע" (ואפילו לבקש עזרה)
פעם חשבתי שאם אני אגיד שאני צריכה רגע, זה יראה שאני חלשה, שאני לא מסוגלת. טעות! להפך, זה מראה שאני מודעת לעצמי ויודעת מה אני צריכה. פסיכולוגית ההתפתחות ד"ר קארין גלבוע מסבירה (גלבוע, 2019) שמודעות עצמית היא הבסיס לתקשורת בריאה. אבל איך עושים את זה בפועל?
- נסחי את הצורך שלך: "אני צריכה רגע לנשום, אני אחזור אלייך עוד מעט."
- תני זמן מוגדר: "אני צריכה 10 דקות להירגע, ואז אוכל לדבר על זה בבהירות."
- אל תתנצלי: את לא צריכה להצטדק על כך שאת צריכה רגע. זה צורך בסיסי.
2. הקשיבי לעצמך, לא רק לאחרים
אחד הדברים הכי מתסכלים כשאין כוח, זה ההרגשה שאנחנו צריכות לרצות את כולם. אנחנו מתחילות להגיד "כן" לדברים שאנחנו ממש לא רוצות, רק כדי להימנע מעימות. אבל זה רק מגביר את התסכול. זוכרת את הפעם ההיא שאמרת כן להצעה לצאת, למרות שהיית מותשת? אחר כך הרגשת מרוקנת וכעוסה על עצמך. לי זה קרה לא מזמן.
אז איך משנים את זה? מתחילים להקשיב לקול הפנימי שלנו. זה דורש תרגול, אבל זה שווה את זה.
שאלי את עצמך: מה אני רוצה? מה אני* צריכה?
- הקשיבי לגוף שלך: מה הגוף שלך אומר לך? הוא עייף? הוא זקוק למנוחה?
- תני לעצמך רשות לסרב: מותר לך להגיד "לא", בלי להסביר או להתנצל.
3. תקשורת קטנה, השפעה גדולה
מי אמר שתקשורת צריכה להיות דרמטית או גדולה? לפעמים, המסרים הכי חזקים הם הכי קטנים. חיוך, חיבוק, מבט חם – כל אלה יכולים להעביר המון בלי להוציא מילה. אני זוכרת פעם, כשהייתי ממש שבורה, חברה שלי פשוט באה, חיבקה אותי חזק ואמרה "אני כאן". זה הספיק. זה נתן לי כוח להמשיך. זה מה שמכונה "תקשורת לא מילולית" (Argyle, 1972) וזה חשוב לא פחות ממילים.
- התמקדי בשפת הגוף: חייכי, שמרי על קשר עין, תני חיבוק.
- תני מחווה קטנה: תכיני כוס תה, תכתבי פתק, תשלחי הודעה קצרה.
- היי נוכחת: פשוט תהיי שם, בלי לשפוט או לייעץ.
4. האותנטיות ככוח: לבטא חולשה זה לא חולשה
זה אולי נשמע פרדוקסלי, אבל אחד הדברים הכי חזקים שאנחנו יכולות לעשות כשאנחנו מרגישות חלשות, זה לבטא את החולשה הזאת. להגיד "אני לא מרגישה טוב היום", "אני מתקשה עם זה", "אני זקוקה לעזרה". זה לא סימן לחולשה, זה סימן לאותנטיות. וזה, בעיניי, הכוח האמיתי. אני חייבת להודות, זה משהו שלקח לי זמן להפנים.
אז איך עושים את זה בלי לפחד?
- התחילי בקטן: שתפי מישהו שאת סומכת עליו.
- היי ספציפית: תארי את מה שאת מרגישה בצורה ברורה.
- זכרי, זה בסדר: זה בסדר לא להיות בסדר. זה חלק מהחיים.
אז בפעם הבאה שתרגישי שאין לך כוח לתקשר, תזכרי: את לא צריכה להיות חזקה, את צריכה להיות אמיתית. תני לעצמך רשות להיות פגיעה, להיות חלשה, להיות מי שאת באמת. כי זה, בסופו של דבר, מה שמחבר אותנו אחת לשנייה. זה מה שמאפשר לנו ליצור קשר אמיתי ועמוק.
ועכשיו, אני באמת צריכה רגע. מה איתך? מה היית רוצה לעשות עכשיו כדי למלא את המצברים שלך?
(מקורות:
גלבוע, ק. (2019). הורות מודעת: מדריך מעשי*. הוצאת מודוס.
Argyle, M. (1972). The Psychology of Interpersonal Behaviour*. Penguin.)
