האמת? פעם חשבתי שאחרי גיל 40, החיים החברתיים פשוט נרגעים. כולם מתמסדים, מתמקדים בקריירה, בילדים, ושוכחים קצת את החברים. טעיתי בגדול. מה שגיליתי זה שהקשרים שלנו משתנים – הם דורשים תחזוקה אחרת, יותר מודעת, אבל הם יכולים להיות עמוקים ומספקים יותר מאי פעם.
איך זה קורה שפתאום, עם כל העומס, אנחנו מוצאים את עצמנו מרגישים רחוקים מאנשים שאנחנו אוהבים? זה לא בהכרח שאנחנו אוהבים פחות, אלא שהחיים פשוט קורים. וזה בסדר גמור.
אבל מה עושים כשמתחילים להרגיש שהכימיה קצת דעכה? כששיחות הטלפון הפכו לתזכורות, והמפגשים לפגישות מתוכננות בקפידה?
האמת המפתיעה: קשרים הם כמו גינה.
תחשבו על זה רגע. גינה יפה לא צומחת מעצמה. צריך לשתול, להשקות, לדשן, לנכש עשבים. לפעמים צריך להזיז שתילים ממקום למקום כדי שיהיה להם טוב. קשרים הם בדיוק אותו הדבר. הם דורשים טיפול, השקעה, ותשומת לב.
אבל איך מטפלים בקשר שכבר מרגיש קצת יבש?
קצת פסיכולוגיה חברתית, קצת אינטואיציה, והרבה אומץ:
קודם כל, בואו נבין מה קורה שם מתחת לפני השטח. מחקרים בפסיכולוגיה חברתית מראים (Lakin et al., 2008) שאנחנו נוטים להימשך לאנשים שדומים לנו, אבל גם לאנשים שמאפשרים לנו להרגיש טוב עם עצמנו. אז איך זה מתקשר לתחזוקת קשר באמצע החיים?
- דמיון מתפתח: זוכרים את הדברים שחיברו אתכם פעם? סרטים, מוזיקה, אהבה משותפת למסעדות הודיות? החיים משתנים, וגם הטעם שלנו. אולי הגיע הזמן לגלות תחומי עניין חדשים יחד? להירשם לקורס בישול, לצאת לטיול אופניים, או סתם לראות סרט תיעודי על נושא שמעניין את שניכם?
- תחושה טובה: האם הקשר שלכם עדיין גורם לכם להרגיש טוב עם עצמכם? האם אתם יכולים להיות אותנטיים אחד עם השני, בלי לפחד משיפוטיות? או שאולי הקשר הפך למקום שבו אתם מרגישים צורך להוכיח את עצמכם, להשוויץ בהישגים, או להתלונן על החיים?
הניסוי הכושל שלי עם "דייטים" חברתיים (ומה למדתי מזה):
ניסיתי פעם לקבוע "דייטים" עם חברות טובות. קפה, סרט, ארוחת ערב. הכל היה נורא מאולץ. הרגשתי שאני מסמנת וי על רשימת מטלות. ואז הבנתי – אני לא צריכה "דייט". אני צריכה חיבור אמיתי.
התובנה המפתיעה: אותנטיות > שלמות:
- להיות פגיעים: זה מפחיד, אני יודעת. אבל זה הדרך היחידה ליצור חיבור אמיתי. לשתף בפחדים, בחלומות, בכישלונות. לא להעמיד פנים שהכל מושלם.
- להקשיב באמת: להקשיב לא רק למילים, אלא גם למה שמתחת לפני השטח. לשאול שאלות שמגיעות מהלב, ולא רק מתוך נימוס.
- להיות נוכחים: להניח את הטלפון, להסתכל בעיניים, להיות שם באמת. זה נשמע מובן מאליו, אבל כמה פעמים אנחנו באמת מצליחים לעשות את זה?
מה עושים כשזה לא עובד? (כי לפעמים זה פשוט לא עובד):
אני אהיה כנה אתכם. לפעמים, למרות כל המאמצים, קשרים פשוט דועכים. אנשים משתנים, הצרכים משתנים, והכימיה נעלמת. וזה עצוב, אבל זה קורה.
אבל גם כאן יש תובנה מפתיעה:
- זה בסדר להיפרד: לא כל קשר צריך להימשך לנצח. לפעמים, הכי בריא לשחרר, ולאפשר לשני הצדדים להמשיך הלאה. זה לא אומר שנכשלתם. זה אומר שהחיים קורים.
- לפנות מקום לקשרים חדשים: כשאנחנו משחררים קשרים שכבר לא משרתים אותנו, אנחנו מפנים מקום לקשרים חדשים, מרגשים ומספקים.
אז מה עכשיו?
אני לא יכולה להבטיח לכם קסמים. אין נוסחה סודית לתחזוקת קשרים באמצע החיים. אבל אני כן יכולה להבטיח לכם שאם תהיו אותנטיים, פגיעים, ותשקיעו זמן ואנרגיה, תוכלו ליצור קשרים עמוקים ומספקים יותר מאי פעם.
ואולי, רק אולי, תגלו שדווקא באמצע החיים, הקשרים שלנו מקבלים משמעות חדשה לגמרי.
עכשיו תורכם. מה הדבר האחד שתעשו היום כדי לחזק קשר חשוב בחייכם?
מקורות:
Lakin, J. L., Jefferis, V. E., Cheng, C. M., & Chartrand, T. L. (2008). The chameleon effect as social glue: Evidence for nonconscious mimicry of nonverbal behaviors and its consequences for social cohesion. Journal of Nonverbal Behavior, 32*(1), 3-22.
