האמת? פעם הייתי בטוחה שאני יודעת בדיוק איך אני לא אהיה כשאגדל. 'אני בחיים לא אצעק ככה', 'אני תמיד אקשיב', 'אצלי יהיה חופש בחירה'. נו, אתם מכירים את זה, נכון?
אבל החיים, כמו שאומרים, צוחקים על התוכניות שלנו. מצאתי את עצמי חוזרת לדפוסים מוכרים, מגיבה באימפולסיביות, מרגישה את אותן חרדות שהרגשתי בתור ילדה. זה לא היה נעים, בלשון המעטה.
זה גרם לי לתהות: האם באמת אפשר לברוח מההשפעה העמוקה של ההורים שלנו? האם אנחנו נידונים לחזור על אותם דפוסים שכל כך רצינו לשבור?
בואו נצא למסע משותף, מסע אל תוך הנפש שלנו, כדי להבין איך אפשר אחרת. אני מבטיחה לשתף לא רק בידע שצברתי, אלא גם במאבקים האישיים שלי, בכישלונות ובניצחונות הקטנים בדרך להורות שאני גאה בה. מבטיחה להציג נקודת מבט אחרת, רכה יותר, אוהבת יותר.
המוח שלנו וההורים שלנו: למה כל כך קשה לשנות?
לפני הכל, חשוב להבין משהו בסיסי על המוח שלנו. ד"ר דניאל סיגל, פסיכיאטר ומומחה לנוירוביולוגיה בין-אישית, מסביר בספרו "Mind: A Journey to the Heart of Being Human" שהחוויות המוקדמות שלנו מעצבות את המבנה הפיזי של המוח. במילים אחרות, האופן שבו גדלנו ממש חרוט בתוכנו.
מצד שני, אל תתייאשו! המוח הוא גמיש (נוירופלסטיות), ויש לנו את היכולת לשנות דפוסים נוירולוגיים באמצעות מודעות, תרגול וחיבורים חדשים.
אבל איך עושים את זה בפועל?
אני מודה, בהתחלה ניסיתי פשוט "לדכא" את הדפוסים הלא רצויים. ניסיתי לשלוט, לנתח, לבקר את עצמי בכל פעם שהרגשתי שאני חוזרת על משהו שההורים שלי עשו. אבל זה רק גרם לי להרגיש יותר אשמה ויותר מתוסכלת.
ואז הבנתי: המפתח הוא לא בדיכוי, אלא בהבנה.
הבנה של מה מניע אותנו, מה הפחדים שמסתתרים מאחורי התגובות שלנו.
מציאת הקול הפנימי: מסע גילוי עצמי
אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי הוא להקשיב לקול הפנימי שלי. לא לקול הביקורתי, המאשים, אלא לקול החומל, המבין. הקול הזה יודע מה אני באמת צריכה, מה הילדים שלי באמת צריכים.
איך מוצאים את הקול הזה? בשבילי, זה היה תהליך של מדיטציה, כתיבה יומית (ללא צנזורה!), ושיחות עם אנשים שאני סומכת עליהם.
זה לא היה קל. היו רגעים שפשוט לא הצלחתי להבין מה אני מרגישה, מה אני רוצה. היו רגעים שפשוט התחשק לי לברוח, לוותר.
אבל המשכתי לנסות.
כי ידעתי שאם אני לא אעשה את זה, אני אשאר תקועה באותו מעגל.
מעבר לשיטות הורות: מציאת הדרך הייחודית שלנו
יש המון שיטות הורות שמבטיחות תוצאות מדהימות. אבל האמת היא שאין נוסחת קסם אחת שמתאימה לכולם. מה שעובד למשפחה אחת, יכול לא לעבוד למשפחה אחרת.
מה שחשוב הוא למצוא את הדרך הייחודית שלנו, את הדרך שמתאימה לנו, לילדים שלנו, ולערכים שלנו.
לפעמים זה אומר לקחת השראה משיטות שונות ולשלב אותן בדרך שלנו. לפעמים זה אומר להתעלם מכל השיטות ופשוט לסמוך על האינטואיציה שלנו.
אני מצאתי את עצמי מתחברת מאוד לרעיונות של הורות מודעת (Mindful Parenting). ד"ר סוזן קייזר גרינלנד, מחברת הספר "The Mindful Child", מדגישה את החשיבות של נוכחות מלאה ברגע, הקשבה אמיתית לילדים, ותגובה ממקום רגוע ומווסת.
אבל אפילו עם הורות מודעת, היו לי רגעים של חוסר סבלנות, של כעס, של תסכול.
וזה בסדר.
כי הורות היא לא עניין של שלמות, אלא של התקדמות.
חמלה עצמית: המפתח לצמיחה הורית
אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי הוא לגלות חמלה כלפי עצמי. להבין שאני לא מושלמת, שאני עושה טעויות, ושזה בסדר.
להפסיק להלקות את עצמי על כל פעם שאני לא עומדת בציפיות שלי, ולהתחיל להתייחס לעצמי באותה אהבה וחמלה שאני רוצה לתת לילדים שלי.
כי איך אני יכולה ללמד אותם לאהוב את עצמם, אם אני לא אוהבת את עצמי?
אני יודעת שהמסע הזה הוא ארוך ומאתגר, אבל הוא גם מלא בפוטנציאל לצמיחה, לשינוי, ולאהבה.
אני מזמינה אתכם לשתף אותי בחוויות שלכם, בתובנות שלכם, באתגרים שלכם. בואו נלמד אחד מהשני, נתמוך אחד בשני, וניצור קהילה של הורים שמנסים לעשות קצת אחרת.
אז, מה הדבר האחד שאתם רוצים לשנות בהורות שלכם? מה הדבר האחד שאתם רוצים להעביר לילדים שלכם?
