פעם חשבתי שהשינויים הגדולים בחיים מגיעים בסערה, ברגעים דרמטיים שמשנים הכל בן לילה. טעות. גיליתי שהקסם האמיתי חבוי דווקא בדברים הקטנים, במסורות שאנחנו מטפחות לעצמנו, אלה שמשפיעות עלינו יותר מכל החלטה גרנדיוזית.
תחשבו על זה רגע: כמה פעמים קרה לכן שהבטחתן לעצמכן "ממחר דיאטה" או "השנה אני כובשת את העולם" ובסוף... נאדה? אני יודעת שאצלי זה קרה יותר מדי פעמים. אבל אז, התחלתי לשים לב למשהו אחר, למסורות הקטנות האלה, ולכוח העצום שלהן. אני רוצה שנצא למסע קטן ביחד, מבטיחה שעד סוף הקריאה תסתכלו אחרת על ה"דברים הקטנים" האלה.
מהי בכלל "מסורת קטנה"?
לא מדובר כאן על חגים או מנהגים משפחתיים גדולים. אני מדברת על הפעולות הקטנות שאנחנו חוזרות עליהן באופן קבוע, כאלה שנותנות לנו תחושת ביטחון, שייכות ושמחה. למשל, כוס קפה של בוקר מול הנוף, ריקודים מטופשים במטבח בזמן הבישול, או שיחת טלפון קבועה עם חברה טובה.
פעם קראתי מחקר מעניין (Folkman, S., 2008. Positive psychological states and coping with severe stress. Social Science & Medicine, 66(6), 1207-1221.) על הקשר בין פעולות קטנות של טיפוח עצמי ויכולת התמודדות עם לחץ. המחקר הראה שאנשים שמקפידים על מסורות קטנות כאלה, מפגינים חוסן נפשי גבוה יותר.
האמת, בהתחלה הייתי סקפטית. נו באמת, כוס קפה תשנה לי את החיים? אבל אז החלטתי לנסות. התחלתי להקפיד על כוס קפה של בוקר, בלי טלפון, בלי הסחות דעת, רק אני והקפה שלי. ואז קרה משהו מוזר...
הימים שלי התחילו להיות יותר רגועים.
התחושה הזו, של רגע לעצמי, נתנה לי כוח להתמודד עם הלחץ של היום. זה לא קסם, אבל זה עבד.
למה זה עובד? המדע מאחורי הקסם
למה דווקא המסורות הקטנות האלה מצליחות לייצר שינוי כה גדול? זה קשור, בין היתר, למערכת החיזוקים במוח שלנו. כשאנחנו חוות חוויה חיובית באופן עקבי, המוח שלנו מתחיל לקשר את הפעולה הזו לתחושת שמחה וביטחון. זה כמו לתכנת את עצמנו לאושר, צעד אחר צעד.
אבל רגע, זה לא אומר שצריך עכשיו "להכריח" את עצמנו לפתח מסורות? לא ממש. הכוח האמיתי נמצא דווקא ביצירת מסורות אותנטיות, כאלה שמדברות אלינו באופן אישי.
הכישלון שלי בחיפוש אחר המסורת "המושלמת"
כמובן, היו גם כישלונות בדרך. ניסיתי לאמץ מדיטציה יומית כי "כולם עושים את זה", אבל אחרי שבוע נשברתי. פשוט לא התחברתי. זה היה כמו ללבוש שמלה שלא יושבת טוב על הגוף. הבנתי שמסורת אמיתית צריכה לנבוע מתוך הלב, לא מתוך רשימת משימות.
וזה מעלה שאלה חשובה: איך מוצאים את המסורות הקטנות שמדברות אלינו?
איך למצוא את המסורות הקטנות שלכן (ולמה לא להעתיק מאחרים)
התשובה טמונה בהקשבה פנימית. שאלו את עצמכן: מה גורם לי להרגיש נינוחה? מה מעלה לי חיוך על הפנים? אילו פעולות אני עושה סתם כי בא לי, בלי לחשוב על תועלת או תוצאות?
אולי זה כתיבה ביומן, צילום תמונות של פרחים, או אפילו סתם לשבת בשקט ולבהות בשמיים. אין כאן חוקים. העיקר שהפעולה הזו גורמת לכן להרגיש טוב.
חשוב להבין: המסורות הקטנות שלנו הן כמו טביעת אצבע - ייחודיות לנו. אל תנסו להעתיק מאחרים, כי מה שעובד לחברה הכי טובה שלכן, לא בהכרח יעבוד גם לכן.
השפעה גדולה על כל תחומי החיים
אחרי שהתחלתי להקפיד על המסורות הקטנות שלי, שמתי לב לשינוי משמעותי לא רק במצב הרוח שלי, אלא גם ביחסים שלי עם אחרים. הפכתי להיות יותר סבלנית, יותר קשובה, יותר נוכחת.
אני חושבת שהסיבה לכך היא פשוטה: כשאנחנו מטפחות את עצמנו, אנחנו יכולות לתת יותר לאחרים. זה כמו למלא מצברים לפני שיוצאים לדרך ארוכה.
אבל יש כאן גם מלכוד קטן.
הזהירות הנדרשת: לא ליפול למלכודת ה"חייבת לעשות"
חשוב לזכור שהמסורות הקטנות שלנו צריכות להיות מקור לשמחה, לא לעוד מטלה ברשימה. ברגע שמתחילות להרגיש כמו חובה, צריך לעצור ולשאול: האם זה עדיין משרת אותי?
הגמישות היא שם המשחק. אם יום אחד לא בא לכן לשתות קפה בבוקר, זה בסדר. אפשר לוותר על המסורת הזו ליום אחד, או אפילו לשנות אותה לחלוטין. העיקר הוא להקשיב לצרכים שלכן ולא להילחם בהם.
אז מה עכשיו? מחשבות לסיום (ולא התחלה של סיכום)
אני לא יודעת מה יהיה מחר, אבל אני יודעת דבר אחד: אני אמשיך להקפיד על המסורות הקטנות שלי. הן הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהזהות שלי, מהאופן שבו אני מתמודדת עם העולם.
ואתן? אילו מסורות קטנות עושות לכן את היום? אני ממש סקרנית לשמוע. אולי דווקא הסיפור שלכן יהיה הדבר שישנה את הגישה שלי. בואו נמשיך את השיחה הזו.
