אוקיי, בואו נדבר על כסף. אני יודעת, עצם המילה הזו יכולה לגרום לאנשים להזיע או לריב, אבל חייבים. לא סתם אומרים שכסף לא קונה אושר, אבל חוסר כסף בהחלט יכול לקנות הרבה מאוד צרות. ומה יותר גרוע מצרות? לריב עליהן עם האנשים שאוהבים.
פעם חשבתי שהפתרון הוא פשוט לא לדבר על זה. כאילו, אם נתעלם, הבעיות ייעלמו. איזה נאיבית הייתי! גיליתי שההתעלמות רק מעצימה את החרדה והמתח. זה כמו להחביא לכלוך מתחת לשטיח - בסוף השטיח יתחיל לתפוח וכולם ירגישו שמשהו מסריח.
אז איך מדברים על כסף בלי שזה יהפוך לזירת קרב? איך עושים את זה כשהבטן מתהפכת והדופק עולה?
נתחיל מזה שאין פתרונות קסם. סורי, אני יודעת שרציתם לשמוע "5 צעדים פשוטים לשיחה מושלמת על כסף", אבל האמת היא שזה תהליך. תהליך של למידה, הקשבה ובעיקר, הרבה חמלה.
אני חושבת שדבר ראשון שצריך להבין זה למה בכלל קשה לנו לדבר על כסף. למה הנושא הזה מעורר כל כך הרבה רגשות שליליים? פחד, בושה, אשמה, חמדנות... (כן, גם זה שם).
אני זוכרת שקראתי פעם מחקר (אני מצטטת פה את ד"ר בראון מתוך הספר "אומץ להיות פגיעים") שמראה שהרבה פעמים הגישה שלנו לכסף קשורה ישירות לחוויות ילדות שלנו. אם גדלנו בבית שבו כסף היה נושא טעון ומקור למריבות, או שאולי חווינו חוסר ביטחון כלכלי, סביר להניח שנפתח חרדות ודפוסים שליליים סביב הנושא.
וזה לא אשמתנו.
הבנה של המקורות האלה יכולה לעזור לנו להיות יותר סלחניים כלפי עצמנו וכלפי הצד השני.
אז מה כן עושים?
אני חושבת שדבר ראשון זה להגדיר מטרות משותפות. מה אנחנו רוצים להשיג ביחד? האם אנחנו חוסכים לדירה? רוצים לצאת לחופשה? או אולי פשוט רוצים להרגיש יותר ביטחון כלכלי?
ברגע שיש מטרה משותפת, השיחה הופכת להיות פחות על "אתה מוציא יותר מדי" ויותר על "איך אנחנו מגיעים לשם ביחד?".
שנית, תקשורת פתוחה וכנה. בלי משחקים, בלי האשמות, בלי שקרים. זה קשה, אני יודעת, אבל זה הכרחי. אם אנחנו לא יכולים להיות כנים אחד עם השני לגבי הכסף שלנו, איך נוכל לבנות אמון בכל תחום אחר?
פעם הסתרתי מהבן זוג שלי קניות שעשיתי. קניתי בגדים, נעליים, דברים שלא הייתי צריכה באמת. התביישתי להודות שהוא צודק, שאני מבזבזת כסף. אבל בסוף, כשזה התפוצץ, זה היה הרבה יותר כואב. האמון נפגע.
לימדתי את עצמי להסתכל על חשבון הבנק בלי פחד. כן, גם כשמצב העו"ש לא מזהיר.
שלישית, תכנון תקציב משותף. זה אולי נשמע משעמם, אבל זה יכול להיות משחרר. כשאתם יודעים בדיוק לאן הולך הכסף שלכם, אתם מרגישים יותר בשליטה. ויותר שליטה שווה פחות חרדה.
אני מודה, תמיד שנאתי תקציבים. הם הרגישו לי כמו כלא. אבל גיליתי שאם עושים את זה נכון, זה יכול להיות בדיוק ההפך - זה יכול לתת לכם חופש לבחור לאן כן להשקיע את הכסף שלכם.
ועוד טיפ קטן: תמצאו זמן קבוע לשבת ביחד ולדבר על כסף. אל תחכו למשבר כדי להתחיל לדבר. תעשו מזה חלק מהשגרה שלכם, כמו ארוחת ערב או שיחת נפש.
אבל רגע, מה קורה אם בכל זאת פורץ ויכוח? מה קורה אם אחד הצדדים מתחיל להאשים או לתקוף?
אז קודם כל, תנשמו. כן, זה נשמע קלישאתי, אבל זה עובד. ברגע שהדופק עולה, קשה לחשוב בהיגיון.
שנית, נסו להבין את נקודת המבט של הצד השני. מה מטריד אותו? מה מפחיד אותו? למה הוא מגיב ככה?
אל תנסו לשנות את דעתו. פשוט תקשיבו. באמת תקשיבו.
אני זוכרת פעם שרבתי עם אמא שלי על כסף. היא רצתה שאשקיע את הכסף שלי בצורה "חכמה" (קרי, סולידית ובטוחה). אני רציתי להשקיע בסטארטאפ שהאמנתי בו. הויכוח התלהט. רק כשבאמת הקשבתי לה, הבנתי שהיא פשוט מפחדת בשבילי. היא דואגת לי.
זה שינה הכל.
ואחרי שהקשבתם, תנסו למצוא פתרון ביחד. פתרון שמתחשב בצרכים של שני הצדדים. לא תמיד זה אפשרי, אבל שווה לנסות.
אני חושבת שהדבר הכי חשוב זה לזכור שאנחנו באותה קבוצה. אנחנו לא נלחמים אחד נגד השני, אלא מנסים לפתור בעיה ביחד.
אז לסיכום (סליחה, הייתי חייבת): לדבר על כסף זה לא תמיד קל, אבל זה הכרחי. תקשורת פתוחה, מטרות משותפות, תקציב משותף והרבה חמלה - זה המתכון לשיחה מוצלחת (ברוב המקרים).
ואולי הכי חשוב – תזכרו שלפעמים, אחרי כל השיחות והתקציבים, בסוף צריך גם לדעת לשחרר. כי כסף בא והולך, אבל מערכות יחסים חשובות הרבה יותר.
מה דעתכם? האם יש לכם טיפים נוספים לשיחות כנות על כסף? אשמח לשמוע!
