הייתי בטוחה שאני מוכנה. קראתי את כל הספרים, עשיתי קורס הכנה ללידה, אפילו תרגלתי החלפת חיתולים על בובה. אבל כשחזרתי הביתה עם תינוקת קטנה וצורחת, הרגשתי כמו נוכלת. מישהו בטח טעה ונתן לי אחריות על יצור אנושי!
איפה היו כל האזהרות על השעות המתות שלוש בלילה, על הדמעות שזורמות בלי סיבה נראית לעין, על התחושה שאת מאבדת את השפיות שלך תוך כדי שאת מנסה לשמור על שפיות של מישהו אחר?
הורות היא לא רק אהבה וחיוכים. היא גם תסכול, חוסר אונים, ולפעמים אפילו חרטה (כן, אמרתי את זה!). אבל למה כל כך קשה לנו לדבר על זה? למה אנחנו מציגים רק את התמונה המושלמת בפייסבוק, כאילו הילדים שלנו הם מלאכים קטנים שלא עושים רעש, לא מלכלכים, ולא מעירים אותנו כל שעתיים?
אני חושבת שהגיע הזמן שנפסיק להעמיד פנים. הגיע הזמן שנדבר על ההורות האמיתית, עם כל הכאוס והבלגן שבה. אז קחו נשימה עמוקה, כי אנחנו יוצאים למסע. מסע אל תוך המקומות האפלים והלא מדוברים של ההורות. מבטיחה לכן, בסוף המסע הזה, תרגישו קצת פחות לבד.
למה כל כך קשה לנו להודות שאנחנו מתקשים?
פסיכולוגים מסבירים שאחד הגורמים העיקריים הוא הפחד משיפוטיות. אנחנו חיים בעידן שבו כולם שופטים את כולם, במיוחד באינטרנט. פוסט אחד לא מוצלח בפייסבוק יכול להפוך לסערה של תגובות שליליות. אז אנחנו מעדיפים להסתיר את הקשיים שלנו, כדי לא להיחשף לביקורת.
אבל יש גם משהו יותר עמוק מזה. אנחנו חיות בחברה שמקדשת את האמהות המושלמת. אנחנו רואים את זה בפרסומות, בסרטים, בסדרות טלוויזיה. אמא צריכה להיות סופר-וומן שמסוגלת לעשות הכל, לחייך כל הזמן, ולתת לילדים שלה את כל מה שהם צריכים. כשקשה לנו לעמוד בציפיות האלה, אנחנו מרגישים שאנחנו נכשלים.
כשאני התחלתי להתמודד עם הקשיים שלי כאמא, מצאתי נחמה במקום הכי לא צפוי – מחקר שנעשה על ידי אוניברסיטת הרווארד שגילה כי אמהות שמדברות על הקשיים שלהן עם אמהות אחרות חוות פחות דיכאון אחרי לידה. Harvard Graduate School of Education - Exploring the Challenges of Motherhood זה הדהים אותי. זה לא רק בסדר להודות שאנחנו לא מושלמות, זה אפילו חיוני לבריאות הנפשית שלנו!
להודות שאת מתקשה זה לא סימן לחולשה, זה סימן לאומץ.
איך משלבים קריירה עם הורות מבלי לאבד את השפיות?
זו שאלה של מיליון דולר, ואני מצטערת להגיד שאין לי תשובה חד משמעית. אבל אני יכולה לשתף אתכם במה שלי עבד. קודם כל, הבנתי שאני לא יכולה לעשות הכל לבד. ביקשתי עזרה מבן הזוג שלי, מהמשפחה שלי, וגם משכתי קצת כסף ולקחתי עוזרת.
אבל הדבר הכי חשוב שעשיתי היה להוריד את הציפיות מעצמי. הפסקתי לנסות להיות מושלמת בכל תחום, והתמקדתי בדברים שהכי חשובים לי. הבנתי שלפעמים זה בסדר שהבית יהיה קצת מבולגן, או שהארוחה תהיה פשוטה ולא גורמה. העיקר שאני אהיה שם בשביל הילדים שלי, ואשאיר לעצמי קצת זמן לנשום.
שמעתי פעם ממאמנת קריירה מדהימה, קרוליין קאסטליאנו, שאמרה לי משהו שנשאר איתי עד היום: "תני לעצמך רישיון להיות 'טובה דיה'". Caroline Castrillion - Forbes כמה מילים פשוטות, אבל הן שינו לי את החיים.
הורות זה לא מרוץ, זה מרתון. קחי את הזמן שלך, תהני מהדרך, ותזכרי שאת עושה את הכי טוב שאת יכולה.
איך שומרים על הזוגיות אחרי הלידה?
הילדים הם המתנה הכי גדולה שיכולנו לבקש, אבל הם גם יכולים להוות אתגר רציני לזוגיות שלנו. פתאום אין לנו זמן אחד לשני, אנחנו עייפים ועצבניים, והשיחות שלנו מתמקדות בחיתולים ובבקבוקים.
אז איך בכל זאת מצליחים לשמור על הניצוץ? קודם כל, חייבים להבין שזה נורמלי שהזוגיות משתנה אחרי הלידה. זה לא אומר שאתם כבר לא אוהבים אחד את השני, זה רק אומר שאתם צריכים למצוא דרכים חדשות להתחבר.
תמצאו זמן רק לעצמכם, גם אם זה רק חצי שעה בשבוע. צאו לדייט, תראו סרט, או סתם תשבו ותדברו. תזכירו לעצמכם למה התאהבתם מלכתחילה, ותזכרו שאתם צוות. ביחד, אתם יכולים להתגבר על כל אתגר.
אני זוכרת תקופה שבה בעלי ואני פשוט הפסקנו לדבר. כל שיחה הפכה לוויכוח, והרגשתי שאנחנו מתרחקים אחד מהשני. ואז, יום אחד, החלטתי לעשות משהו אחר. הכנתי ארוחת ערב רומנטית, הדלקתי נרות, ושמתי מוזיקה שאנחנו אוהבים. בלי ילדים, בלי טלפונים, רק אנחנו שנינו. זה היה קשה, אבל זה היה שווה את זה. זה הזכיר לנו שאנחנו יותר מסתם הורים, אנחנו גם בני זוג.
הזוגיות שלכם היא הבסיס של המשפחה שלכם. תשקיעו בה, תטפחו אותה, ותראו איך היא מחזירה לכם אהבה ושמחה.
אני עדיין לא יודעת הכל על הורות. אני עדיין עושה טעויות, אני עדיין מתרגזת, ואני עדיין לפעמים מרגישה שאני לא יודעת מה אני עושה. אבל אני לומדת מיום ליום, ואני יודעת שאני לא לבד. גם אתן לא לבד.
איזה ווידוי שלא מדברים עליו הכי הדהים אתכן? שתפו אותי, אני כאן כדי להקשיב.
