האמת? פעם הייתי סקפטית. כשדיברו איתי על "משחקי משפחה מגבשים", מיד דמיינתי ערב מביך עם מונופול, שבו הדוד מצד אמא מרמה ואני מנסה לא להירדם. כן, אני מודה, קצת שיפוטית. אבל אז הבנתי משהו: זה לא המשחק, זה איך אנחנו משחקים.
היום אני מבינה שלמשחקים יש כוח עצום לחבר אותנו, אבל לא כמו שמצפים. זה לא ניצחון במשחק קופסה שיגרום לילדים שלכם לאהוב אתכם יותר. ממש לא. זה דווקא הפעולות הקטנות, הרגעים הספונטניים, הצחוק המתגלגל שנולד מתוך שטות משותפת.
הפסיכולוגית ד"ר קרלה נעמי מקדונלד, בספרה "Understanding Interpersonal Relations: Family, Friends and Lovers", מדגישה את החשיבות של "פעולות גומלין חיוביות" בתוך המשפחה. משחקים, כשהם מנוהלים נכון, יכולים להיות כלי עוצמתי ליצירת פעולות גומלין כאלה.
אבל רגע, לפני שאנחנו רצים לקנות את המשחק הכי טרנדי, עצרו שנייה. מה באמת חשוב לנו? האם אנחנו רוצים לנצח? או ליצור זיכרונות?
אני למדתי את הלקח הזה בדרך הקשה. ניסינו פעם לשחק "ארץ עיר" עם הילדים, וזה נגמר בבכי. למה? כי לקחתי את זה יותר מדי ברצינות. ניסיתי להכניס להם את כל המילים שאני מכירה, והם פשוט איבדו עניין.
אז הבנתי: זה לא התחרות, זה החיבור. זה הצחוק המשותף על שם מצחיק או חיה דמיונית. זה הרגע הזה שבו אנחנו מפסיקים להיות "אמא" או "אבא", ופשוט הופכים לחלק מחבורה משועשעת.
איך עושים את זה נכון?
קודם כל, תשכחו מהחוקים. כן, כן, שמעתם נכון. המשחקים הכי טובים הם אלה שאנחנו ממציאים תוך כדי תנועה. תתחילו עם משחק קיים, ואז תעוותו אותו, תשנו אותו, תוסיפו חוקים משלכם. תנו לילדים להיות שותפים בתהליך הזה. הם יהנו הרבה יותר!
דוגמה קטנה: התחלנו לשחק "21 שאלות", אבל במקום לנחש מישהו מפורסם, התחלנו לנחש דברים מטופשים כמו "ענן בצורת פיל" או "נמלה שרוקדת". זה היה הרבה יותר מצחיק ומשחרר.
עכשיו, יכול להיות שאתם חושבים: "אבל נעמה, זה לא משנה את החיים". ואתם צודקים. זה לא משנה את החיים, אבל זה משנה את היום. ויום אחרי יום, הרגעים הקטנים האלה מצטברים לזיכרונות יפים, ליחסים חזקים יותר, ולמשפחה שמחוברת באמת.
טיפ קטן ממקור מפתיע:
קראתי פעם ראיון עם שחקן פוקר מקצועי, שאמר שהדבר הכי חשוב בפוקר זה לא הקלפים, אלא היכולת לקרוא את האנשים שמולך. זה נכון גם במשחקי משפחה. שימו לב לשפת הגוף של הילדים שלכם, לטון הדיבור שלהם. האם הם נהנים? האם הם משועממים? האם הם צריכים הפסקה?
מתי זה לא עובד?
האמת היא שלא תמיד זה עובד. לפעמים הילדים עייפים, לפעמים אנחנו עייפים, ולפעמים פשוט אין חשק. וזה בסדר. אל תכריחו את עצמכם. הכי חשוב זה להיות אותנטיים. אם זה מרגיש מאולץ, זה לא יעבוד.
וגם, בואו נהיה כנים, לפעמים משחקים יכולים להוציא מאיתנו את הצדדים הפחות נעימים. תחרותיות יתר, כעס, תסכול. גם זה חלק מהעניין. השאלה היא איך אנחנו מגיבים לרגשות האלה. האם אנחנו לומדים מהם? האם אנחנו מלמדים את הילדים שלנו להתמודד איתם?
אני זוכרת פעם ששיחקנו "מונופול" עם הילדים, ובעלי התחיל לרמות. כן, אני יודעת, זה נשמע נורא. אבל זה היה רגע מכונן. זה נתן לנו הזדמנות לדבר על יושר, על הגינות, על מה חשוב יותר – לנצח או לשחק יפה.
אז בפעם הבאה שאתם מתכננים ערב משפחתי, תחשבו רגע מחוץ לקופסה. תחשבו על מה באמת חשוב לכם. תחשבו על איך אתם יכולים ליצור רגעים קטנים של חיבור, צחוק ואהבה.
וזכרו: זה לא המשחק, זה אנחנו.
אז, איזה משחק אתם הולכים להמציא הערב? ספרו לי בתגובות!
