היי, נעמה כאן. זוכרים את הפעם האחרונה שהרגשתם שמישהו באמת מקשיב לכם? לא סתם שומע, מחכה לתורו לדבר, או מהנהן בנימוס. אלא ממש, ממש מקשיב.
אני זוכרת. זה היה לפני כמה חודשים, כשהתפרקתי על חברה טובה על כישלון מביך במיוחד בפרויקט בעבודה. הייתי בטוחה שהיא תיתן לי עצות, תגיד לי "יהיה בסדר" ותעביר נושא. אבל היא פשוט שתקה. נתנה לי לדבר, לשפוך הכל. כשהסיימתי, היא אמרה רק: "זה נשמע ממש קשה". וואו. זה כל מה שהייתי צריכה.
אז מה קרה שם? מה ההבדל בין "לשמוע" ל"להקשיב"? ולמה זה כל כך קשה לנו? בואו נצא למסע קטן ונבדוק יחד. מבטיחה שזה לא יהיה עוד מאמר מייגע על תקשורת בין אישית. זה הולך להיות… אחר.
הקשבה היא לא רק היעדר דיבור
כולנו יודעים שאנחנו אמורים להקשיב יותר. קראנו על זה בספרים, שמענו על זה בהרצאות. אבל האמת היא, שהקשבה אמיתית היא הרבה יותר מזה. היא לא רק לשבת בשקט ולחכות לתורך לדבר. היא נוכחות מלאה.
אני זוכרת סדנת תקשורת שעברתי פעם. המנחה, פסיכולוג מבריק, אמר משפט שנחרט לי בזיכרון: "רוב האנשים מקשיבים כדי לענות, לא כדי להבין". כמה שזה נכון! אנחנו כל כך עסוקים בלנסח את התגובה שלנו בראש, שאנחנו בכלל לא מקשיבים למה שהצד השני אומר.
הקשבה היא מתנה.
אבל רגע, לפני שאתם מתחילים להכות על חטא, אני רוצה לשתף במשהו: גם אני לא תמיד מצליחה. יש ימים שאני פשוט עייפה, מוטרדת, או להוטה לחלוק משהו משלי. וזה בסדר. אנחנו בני אדם. המפתח הוא להיות מודעים לזה, ולשאוף להשתפר.
אז איך עושים את זה?
הקשבה אמיתית היא מיומנות שאפשר לפתח. זה דורש תרגול, סבלנות, ובעיקר – רצון אמיתי להיות שם בשביל מישהו אחר. הנה כמה טיפים שאני מצאתי כמועילים במיוחד, חלקם ממקורות די מפתיעים:
- תשכחו מהטלפון! זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל בעידן שלנו זה אתגר רציני. מחקרים מראים שאפילו נוכחות של טלפון על השולחן משפיעה לרעה על איכות השיחה. פשוט שימו אותו בצד.
- תשאלו שאלות פתוחות. במקום לשאול שאלות שדורשות תשובה של כן/לא, שאלו שאלות שמזמינות את הצד השני לשתף יותר. למשל, במקום "נהנית בסרט?", תשאלו "מה הכי אהבת בסרט?".
- תנו תוקף לרגשות. זה אומר להכיר ברגשות של הצד השני, גם אם אתם לא מסכימים איתם. למשל, במקום להגיד "את מגזימה", תגידו "אני מבין שאת מרגישה מתוסכלת".
- תקשיבו עם כל הגוף. מחקרים בתחום הפסיכולוגיה החברתית מראים שתנועות הגוף שלנו משפיעות על האופן שבו אנחנו מקשיבים. שמרו על קשר עין, הטו את הראש קלות, הנהנו מדי פעם. הגוף שלכם משדר הקשבה.
- תזכרו: זה לא עליכם! אחת הטעויות הנפוצות ביותר היא להפוך את השיחה למשהו אישי. אל תנסו לפתור את הבעיות של הצד השני, אל תקטעו אותם עם סיפורים משלכם, ואל תנסו לתת עצות לפני שהם ביקשו. פשוט תהיו שם בשבילם.
הפתעה: הקשבה היא קודם כל לעצמך
זה אולי ישמע פרדוקסלי, אבל כדי להקשיב לאחרים, קודם כל אנחנו צריכים ללמוד להקשיב לעצמנו. מה זה אומר?
זה אומר להיות מודעים לרגשות שלנו, למחשבות שלנו, לצרכים שלנו. זה אומר לתת לעצמנו את המרחב והזמן להיות בשקט, להתבונן פנימה, ולהקשיב לקול הפנימי שלנו.
אני מודה, זה לא תמיד קל. החיים שלנו מלאים ברעש והסחות דעת. אבל אם לא נקדיש זמן להקשיב לעצמנו, איך נוכל להקשיב לאחרים?
למה זה חשוב?
הקשבה היא לא רק מיומנות שימושית, היא מתנה. היא מתנה שאנחנו נותנים לאחרים, אבל היא גם מתנה שאנחנו נותנים לעצמנו.
הקשבה משפרת את היחסים שלנו, מעמיקה את הקשרים שלנו, ומעשירה את החיים שלנו. היא מאפשרת לנו להבין טוב יותר את עצמנו ואת העולם סביבנו.
אבל מעבר לזה, הקשבה היא גם דרך להפוך את העולם למקום טוב יותר. כשאנחנו מקשיבים לאחרים, אנחנו נותנים להם תחושה של ערך, של הכרה, של חיבור. אנחנו מזכירים להם שהם לא לבד.
והעולם הזה צריך את זה יותר מתמיד.
אז מה אתכם? מוכנים לקחת על עצמכם את האתגר? מוכנים להפוך למאזינים טובים יותר?
אני מזמינה אתכם להתחיל בקטן. בפעם הבאה שמישהו מדבר אתכם, פשוט תנסו להקשיב באמת. תראו מה קורה. אני מבטיחה שתופתעו.
ואולי, רק אולי, תגלו שאמנות ההקשבה היא לא כל כך אבודה אחרי הכל. היא פשוט מחכה שנחזיר אותה לחיים.
