אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. ישבתי מול המסך, קוראת את ההודעה, והכל סביבי נעצר. זה לא היה רק שקר, זה היה שבר. שבר באמון, שבר בי, שבר בעולם כפי שהכרתי אותו. כמה שנים לקח לי להבין שזה לא הסוף? יותר מדי.
אבל האמת היא, שמסע האמון הוא לא קו ישר. הוא יותר כמו מבוך עם הרבה דלתות סגורות, קצת דלתות פתוחות, והמון סימני שאלה. אחרי הפעם הראשונה שמישהו שבר את האמון שלי, האמנתי שאני כבר לעולם לא אוכל לסמוך על אף אחד שוב. חשבתי שאני צריכה לבנות חומות גבוהות סביבי, כדי להגן על עצמי מפני כאב נוסף. אבל מהר מאוד הבנתי שחומות מגנות עלי, אבל גם כולאות אותי.
אז איך בכל זאת אפשר ללמוד לסמוך מחדש? איך אפשר לפתוח את הלב אחרי שהוא כבר נשבר לרסיסים?
השלב הראשון: לתת לעצמך להרגיש הכל
הטעות הכי גדולה שעשיתי היא שניסיתי לדחוק את הרגשות שלי. ניסיתי להיות חזקה, להמשיך הלאה, כאילו כלום לא קרה. אבל האמת היא, שכל רגש שלא מעבדים, רק גדל ומתעצם. לכעוס, לכאוב, להתאכזב – הכל לגיטימי. מותר לך להרגיש את כל קשת הרגשות, בלי לשפוט את עצמך.
פסיכולוגית בשם ד"ר ברנה בראון, שחקרה שנים את נושא הבושה והפגיעות, טוענת שפגיעות היא לא חולשה, אלא כוח. היא זו שמאפשרת לנו להתחבר לאחרים ברמה עמוקה, והיא הכרחית לבניית אמון. ואם ננסה לברוח מפגיעות, בסוף נמצא את עצמנו לבד, בתוך החומות שבנינו.
השלב השני: להבין מה גרם לשבר
חשוב להבין, בלי להצדיק, מה הוביל לשבר באמון. האם זה היה מעשה חד פעמי? האם זה היה דפוס התנהגות? האם היו סימני אזהרה שהתעלמתי מהם?
לפעמים השבר באמון הוא תוצאה של חוסר תקשורת, ציפיות לא מציאותיות, או פשוט חוסר התאמה בין שני הצדדים. לא תמיד זה אומר שמישהו אשם. לפעמים זה פשוט אומר שהמערכת יחסים הזו לא עובדת, וזה בסדר.
אבל חשוב לזכור: להבין זה לא להצדיק.
השלב השלישי: להציב גבולות חדשים
אחרי שעיבדנו את הרגשות שלנו והבנו מה גרם לשבר, הגיע הזמן להציב גבולות חדשים. מה אני מוכנה לקבל במערכת יחסים? מה אני לא מוכנה לקבל? מה הם הקווים האדומים שלי?
הגבולות הם המצפן שלנו. הם אומרים לנו לאן אנחנו מוכנים ללכת, ומה אנחנו צריכים להשאיר מאחור. הם לא נועדו להרחיק אנשים, אלא להגן עלינו ולשמור על הערכים שלנו.
השלב הרביעי: לבחור מחדש
אחד הדברים הכי קשים במסע האמון הוא ההבנה שלפעמים, אנחנו צריכים לבחור מחדש. לבחור לסמוך, לבחור להאמין, לבחור לתת עוד הזדמנות.
אבל מה קורה אם האדם שבגד בנו לא השתנה? מה קורה אם הוא ממשיך לשקר, לרמות, או לפגוע בנו?
פה נכנס העניין של "אמון מותנה". אנחנו יכולים לבחור לתת לאדם מסוים הזדמנות, אבל אנחנו לא חייבים לתת לו אמון מלא מההתחלה. אנחנו יכולים להתחיל עם אמון מוגבל, ולראות איך הוא מתנהג. אם הוא מוכיח שהוא ראוי לאמון שלנו, אנחנו יכולים להגדיל את המינון. אבל אם הוא ממשיך לפגוע בנו, אנחנו צריכים להיות מוכנים לשחרר אותו.
זה לא אומר שאנחנו נכשלנו. זה אומר שבחרנו בעצמנו.
השלב החמישי: לסמוך על עצמנו
הכי חשוב, הוא ללמוד לסמוך על עצמנו. לסמוך על האינטואיציה שלנו, על השיפוט שלנו, על היכולת שלנו להתמודד עם כל אתגר.
ד"ר טימותי ליר, פסיכולוג קליני שחקר את נושא ההתקשרות, טוען שהיכולת לסמוך על אחרים נובעת מהיכולת לסמוך על עצמנו. ככל שאנחנו בטוחים יותר בעצמנו, כך יהיה לנו קל יותר לבטוח באחרים.
איך עושים את זה? מתחילים בקטן. מקשיבים לעצמנו, מכבדים את הרגשות שלנו, ועושים את מה שנכון לנו, גם אם זה לא קל. ככל שנצליח יותר לסמוך על עצמנו, כך יהיה לנו קל יותר לסמוך על אחרים, וליצור מערכות יחסים בריאות ומספקות.
אני לא אגיד לכם שזה קל. זה מסע ארוך, לפעמים כואב, אבל הוא שווה את זה. כי בסופו של דבר, האמון הוא הדבק שמחזיק את העולם שלנו יחד. בלי אמון, אין לנו כלום.
אני עדיין לומדת. עדיין טועה. עדיין מתלבטת. אבל אני יודעת דבר אחד בוודאות: אני אף פעם לא אפסיק לנסות.
מה איתך? איך את מתמודדת עם שבר באמון? אשמח לשמוע את הסיפור שלך.
