אני זוכרת את הפעם הראשונה שניהלתי צוות. הייתי בטוחה שאם אדע את כל התשובות ואציג מצגת מלוטשת, כולם יסמכו עלי. טעיתי בגדול. האמון לא נבנה בישיבות צוות, אלא דווקא ברגעים הקטנים, הכמעט בלתי מורגשים.
כמה פעמים קרה לכם שהתאכזבתם ממנהל או קולגה, לא בגלל החלטה גדולה, אלא בגלל איזה מבט חטוף, אי מייל לקוני או חוסר הקשבה? אני מניחה שכולנו היינו שם.
אז מה בעצם מרכיב את האמון הזה, שהוא כל כך קריטי להצלחה אישית ומקצועית? ואיך אנחנו יכולים לבנות אותו, צעד אחר צעד, בתוך הכאוס של היומיום?
אולי זה ישמע קצת פילוסופי, אבל לדעתי אמון אמיתי מתחיל בלהיות אנושי.
האמון מתחיל בווידוי (וזה בסדר להיכשל)
יש מחקר מעניין שקראתי ב-Harvard Business Review שמדבר על "הפגיעות האסטרטגית". מה זה אומר? שאנשים נוטים לסמוך יותר על מנהיגים שמודים בטעויות שלהם. זה אולי נשמע מנוגד לאינטואיציה, אבל כשאתם משתפים בכישלון, אתם מראים שאתם לא מושלמים, ואנשים מתחברים לזה (Brown, B. (2012). Daring greatly: How the courage to be vulnerable transforms the way we live, love, parent, and lead. Gotham Books.).
אני זוכרת פעם שפישלתי בגדול בפרויקט. במקום לנסות לטאטא את זה מתחת לשטיח, כינסתי את הצוות, הסברתי מה קרה ולקחתי אחריות מלאה. הייתי בטוחה שהם יאבדו אמון בי, אבל קרה בדיוק ההפך. הם העריכו את הכנות שלי ואת העובדה שלא ניסיתי להאשים אף אחד אחר.
חשבתם פעם למה אנחנו סומכים יותר על חברים קרובים מאשר על מכרים רחוקים?
הקשבה היא המפתח (אבל לא סתם להקשיב)
הקשבה פעילה היא לא סתם מילת באזז. היא באמת אחד המרכיבים החשובים ביותר באמון. אבל זה לא מספיק רק לשמוע את המילים. צריך להקשיב עם כל הגוף, להסתכל בעיניים, להנהן, לשאול שאלות הבהרה.
לפני כמה שנים השתתפתי בסדנה על תקשורת בין-אישית, והמרצה נתן לנו תרגיל פשוט: לשבת אחד מול השני ולהקשיב במשך שתי דקות בלי להגיד מילה. זה היה קשה ממה שזה נשמע! גיליתי שאני כל הזמן חושבת על מה אני הולכת להגיד בתגובה, במקום פשוט להיות נוכחת ולהקשיב באמת.
הבנתם למה לפעמים אתם מרגישים שאנשים לא באמת מקשיבים לכם?
הבטחות קטנות, תוצאות גדולות
אמון נבנה בהדרגה, בהבטחות קטנות שמקיימים. זה יכול להיות לחזור לאי מייל בזמן שהבטחתם, לעזור לקולגה בפרויקט או פשוט להיות שם כשמישהו צריך אוזן קשבת.
יש פתגם שאומר "השטן נמצא בפרטים הקטנים". אני חושבת שהאלוהים נמצא גם שם.
זכרו פעם שמישהו עשה בשבילכם משהו קטן וזה גרם לכם להרגיש מוערכים?
אחת הדרכים הטובות ביותר לבנות אמון היא פשוט להיות אמין ועקבי. זה אומר לעשות את מה שאתם אומרים שאתם הולכים לעשות, גם כשזה לא נוח. זה אומר להיות שם בשביל האנשים שלכם, גם כשאתם עסוקים.
אבל מה קורה כשאתם טועים, כשהבטחתם משהו ולא הצלחתם לקיים?
התנצלות כנה מצילה את המצב (לפעמים)
כולנו טועים. זה חלק מהיותנו בני אדם. אבל מה שמבדיל אנשים שאפשר לסמוך עליהם מאחרים הוא היכולת להתנצל בצורה כנה ואמיתית. התנצלות טובה לא כוללת תירוצים או האשמות. היא פשוט לוקחת אחריות על הטעות ומבטיחה לעשות הכל כדי לתקן אותה.
שמעתם על הניסוי הזה, שבו אנשים קיבלו קפה, ואז מישהו "בטעות" שפך עליהם את הקפה? המחקר הראה שאנשים נטו לסלוח יותר למי ששפך עליהם את הקפה אם הוא התנצל בצורה כנה ואמיתית (בלי תירוצים!).
מה מונע מאיתנו להתנצל לפעמים?
הנה נקודה למחשבה: האם אתם סומכים יותר על מישהו שמושלם או על מישהו שמודה בטעויות שלו ומתנצל עליהן?
אז בפעם הבאה שאתם רוצים לבנות אמון עם מישהו, תזכרו שזה לא קורה בבת אחת. זה תהליך הדרגתי של רגעים קטנים, של כנות, הקשבה, עקביות ואנושיות. וכן, זה אומר גם להיות מוכנים להודות בטעויות שלנו ולהתנצל עליהן.
אני לא אומרת שזה קל. זה דורש מאמץ ומודעות עצמית. אבל התוצאות שוות את זה. כי בסופו של דבר, אמון הוא הבסיס לכל מערכת יחסים טובה, בין אם זה בעבודה, בבית או בחיים בכלל.
אבל רגע, מה קורה אם אתם עושים את כל הדברים האלה ואנשים עדיין לא סומכים עליכם? יכול להיות שהבעיה היא לא בכם. יכול להיות שהם פשוט לא מוכנים לסמוך. ואז, אולי הגיע הזמן לשחרר.
אולי האמון הוא לא רק משהו שאנחנו בונים, אלא גם משהו שאנחנו בוחרים.
