היי, נעמה כאן. תגידי, קרה לך פעם שהרגשת שאת מוכרחה להוכיח משהו, להתווכח עד טיפת הדם האחרונה, רק כדי לגלות בסוף שבזבזת אנרגיה על משהו שלא באמת משנה? לי זה קרה יותר מדי פעמים. הייתי נכנסת לוויכוחים מתוך אמונה שאני חייבת "לנצח", להוכיח צדקתי, להשפיע. אבל האמת? אחרי כמה קרבות כאלה, הרגשתי מרוקנת, מתוסכלת, ובעיקר - מבולבלת.
היה רגע מכונן, לפני כמה שנים. ויכוח מטופש לחלוטין עם חברה טובה על... נו, באמת שזה לא משנה על מה. אבל זוכרת את התחושה הזאת, הבעירה הפנימית הזאת, הצורך הנואש הזה שהיא תבין אותי? ואז, באמצע ה"קרב", הבנתי משהו. הבנתי שאני לא באמת נלחמת בה, אני נלחמת בעצמי. ברצון שלי להיות צודקת, בשליטה, בחרדה שאם לא אשכנע אותה, משהו רע יקרה.
מאז התחלתי לשאול את עצמי: האם באמת כל קרב שווה את זה? והתשובה, כמעט תמיד, היא לא.
אז איך בוחרים קרבות בחוכמה? זה לא איזה נוסחה קסומה, אבל זה תהליך שלם של מודעות עצמית, של הבנה מה באמת חשוב לך, ושל למידה איך לוותר על מה שלא. אני יכולה להבטיח לך דבר אחד: אחרי שתלמדי לבחור את הקרבות שלך, החיים שלך יהפכו להרבה יותר רגועים ושמחים.
אבל רגע, מה אומרים המומחים?
אז נכון, אני נעמה, לא פסיכולוגית קלינית. אבל הנושא הזה כל כך עניין אותי, שצללתי למחקרים. מצאתי מאמר מעניין של פרופסור איימי גאלו מאוניברסיטת הרווארד, על ניהול קונפליקטים במקום העבודה. היא מדברת על חשיבות של הבנת האינטרסים של כל הצדדים, ולא רק על העמדות שלהם (Gallo, A. (2015). Managing conflict. Harvard Business Review.). זה גרם לי לחשוב: אולי זה לא רק על מה אני רוצה להשיג, אלא גם על מה הצד השני צריך?
אגב, זה גם הזכיר לי משהו שאמא שלי תמיד אומרת: "תמיד תנסי לראות את הדברים מהצד של השני". אמא תמיד צודקת, לא?
שלושה שלבים לבחירת קרב חכם (מניסיון, לא רק מתיאוריה)
אז מה למדתי מכל הטעויות שלי, מהמחקרים, ומהחוכמה של אמא? פיתחתי שיטה משלי לבחירת קרבות. היא לא מושלמת, אבל היא עובדת בשבילי.
- מה באמת חשוב לי? (הצד האמוציונלי)
* לפני שאני נכנסת לוויכוח, אני שואלת את עצמי: מה באמת חשוב לי כאן? האם זה קשור לערכים שלי? האם זה יפגע בי או באנשים שאני אוהבת? או שאני פשוט רוצה להיות צודקת?
* תשאלי את עצמך ברצינות: מה יקרה אם אני לא "אנצח" בקרב הזה? האם זה באמת ישפיע על החיים שלי? לפעמים התשובה מפתיעה.
* רגעי תובנה חשובים: זה לא משנה מה את משיגה בקרב, אם את מאבדת את עצמך בתהליך.
- מה הסיכויים שלי לנצח? (הצד הפרקטי)
* תעריכי את הכוחות שלך: האם יש לי את המידע, הידע והכישורים כדי לנהל את הקרב הזה בהצלחה? האם אני מוכנה להשקיע את הזמן והאנרגיה הדרושים?
* תכירי במגבלות שלך: לפעמים, גם אם את צודקת, אין לך את הכוח לשנות את המצב. זה כואב, אבל זה חשוב להכיר בזה.
* התנסות אישית: פעם נכנסתי לוויכוח עם הבוס שלי, בטוחה שאני צודקת. אבל לא היה לי את כל המידע, ולא הייתי מוכנה מספיק. הפסדתי, וזה לימד אותי שיעור חשוב.
- מה האלטרנטיבות שלי? (הצד האסטרטגי)
* האם יש דרך אחרת להשיג את מה שאני רוצה? האם אני יכולה לנהל משא ומתן? האם אני יכולה למצוא פתרון יצירתי?
* האם אני יכולה פשוט לוותר? לפעמים, הדרך הכי טובה "לנצח" היא פשוט לא להילחם. זה קשה, אבל זה משחרר.
* תובנה מפתיעה: לפעמים, לוותר על קרב אחד מאפשר לך לנצח במלחמה הגדולה יותר.
מעבר למילים: איך זה משפיע עלייך באמת?
כל זה נשמע נהדר בתיאוריה, אבל איך זה מתורגם לחיים האמיתיים? בשבילי, זה אומר שאני יותר רגועה, יותר ממוקדת, ויותר שמחה. אני לא מבזבזת אנרגיה על ויכוחים מטופשים, ואני יכולה להשקיע את הזמן והאנרגיה שלי במה שבאמת חשוב לי.
אבל מעבר לזה, זה גם שיפר את היחסים שלי. כשאני לא נלחמת כל הזמן, אני יותר פתוחה להקשיב, להבין, ולקבל את האחר. וזה, בעיניי, שווה הכל.
מקורות השראה:
אני חייבת להזכיר את הספר "Nonviolent Communication" של מרשל רוזנברג. למרות שהוא עוסק בתקשורת, הוא נתן לי כלים מדהימים להבין את הצרכים שלי ושל אחרים, ואיך להימנע מוויכוחים מיותרים (Rosenberg, M. B. (2015). Nonviolent communication: A language of life*. PuddleDancer Press.). מומלץ בחום!
השורה התחתונה?
בחירת קרבות היא לא עניין של וויתור או חולשה. זה עניין של חוכמה, של מודעות עצמית, ושל אהבה עצמית. זה להבין מה באמת חשוב לך, ולהשקיע את האנרגיה שלך בדברים שבאמת משנים.
אז אני שואלת אותך, הקוראת היקרה: איזה קרב את בוחרת להילחם היום? ומה תבחרי לוותר עליו?
