האמת? פעם הייתי אלופת העולם ב"כן". כן לכל בקשה, כן לכל פרויקט, כן לכל יציאה. פחדתי שאם אגיד "לא", אנשים יכעסו, יתרחקו, יחשבו שאני לא מספיק טובה. נשמע מוכר?
אני זוכרת פעם, חברה ביקשה ממני לעזור לה לעצב את הדירה החדשה שלה. עיצוב זה ממש לא התחום שלי, אבל אמרתי כן. ביליתי שעות בלתי נגמרות בחיפושים חסרי תוחלת באינטרנט, הרגשתי שאני טובעת בתוך ים של צבעים וסגנונות. בסוף, הדירה יצאה סתם, החברה הייתה מרוצה בערך, ואני נשארתי מותשת ותוהה למה עשיתי את זה לעצמי.
אז מה קרה ששינה את הכל? פשוט נמאס לי. נמאס לי לרצות אחרים על חשבון עצמי. נמאס לי להיות גרסה דהויה של עצמי, רק כדי שאחרים יהיו מרוצים. הבנתי משהו חשוב: "לא" זו לא מילה גסה.
"לא" זו לא דחייה של האחר, זו קבלה של עצמך.
אבל איך עושים את זה? איך אומרים "לא" כשכולם אומרים "כן"? איך מתמודדים עם הפחד מדחייה? איך יוצאים מהלופ הזה של ריצוי?
1. להבין את ה"למה" שלך
לפני שמתחילים לתרגל "לא", צריך להבין למה כל כך קשה לנו להגיד את המילה הזו. האם זה נובע מפחד מדחייה? מתוך רצון לרצות? אולי תחושה שאנחנו חייבים לעזור לכולם?
פרופ' ברנה בראון, חוקרת הבושה והפגיעות, מדברת על הקשר בין ריצוי לבין תחושת ערך עצמי. היא מסבירה שאנשים שמתקשים להגיד "לא" לעיתים קרובות מקשרים את הערך שלהם ליכולת לרצות אחרים. (Brown, B. (2012). Daring greatly: How the courage to be vulnerable transforms the way we live, love, parent, and lead. Gotham.)
זה היה בדיוק המצב שלי. חשבתי שאם אני אהיה נחמדה ועוזרת, אנשים יאהבו אותי יותר. אבל האמת היא שזה עבד הפוך. ככל שריציתי יותר, הרגשתי פחות אותנטית, פחות מחוברת לעצמי.
אז קחו רגע לחשוב: למה לכם קשה להגיד "לא"? מה הפחד הכי גדול שלכם? מה אתם מפסידים כשאתם תמיד אומרים "כן"?
2. להתחיל בקטן
אוקיי, הבנתם את ה"למה". עכשיו מגיע החלק הפרקטי. אל תצפו מעצמכם להפוך בן לילה למכונת "לא". התחילו בקטן, עם בקשות פחות משמעותיות.
למשל, אם חבר מזמין אתכם לאירוע שאתם ממש לא רוצים ללכת אליו, במקום להגיד "כן" באופן אוטומטי, תגידו: "אני צריכה לבדוק את היומן שלי ואחזור אליך". זה נותן לכם זמן לחשוב ולנסח תשובה שמתאימה לכם.
ואם אתם מרגישים צורך להסביר את עצמכם, תזכרו: אתם לא חייבים. אפשר פשוט להגיד: "תודה על ההזמנה, אבל אני לא אוכל להגיע". בלי תירוצים, בלי הסברים מפורטים.
העולם לא יתמוטט אם תגידו "לא". באחריות.
3. למצוא את הקול האותנטי שלך
אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי זה למצוא את הקול האותנטי שלי. להפסיק לדבר בשפה שאני חושבת שאחרים רוצים לשמוע, ולהתחיל לדבר בשפה שלי.
זה אומר להיות כנה לגבי הרגשות שלכם, לגבי הצרכים שלכם, לגבי הגבולות שלכם. וזה אומר גם להיות אסרטיביים, אבל בצורה מכבדת.
לדוגמה, במקום להגיד: "אני מצטערת, אבל אני לא יכולה לעזור לך", אפשר להגיד: "אני מבינה שאתה צריך עזרה, אבל אני לא יכולה לקחת על עצמי עוד משהו כרגע".
שימו לב להבדל? זה לא מצטער, זה לא מתנצל, זה פשוט מציב גבול. וזה בסדר גמור.
4. להבין ש"לא" זו מתנה
כן, קראתם נכון. "לא" זו מתנה. קודם כל, זו מתנה לעצמכם, כי אתם נותנים לעצמכם את האפשרות להתמקד בדברים שחשובים לכם באמת.
אבל זו גם מתנה לאחרים, כי כשאתם אומרים "לא", אתם מאפשרים להם למצוא פתרון אמיתי לבעיה שלהם, במקום להסתמך על פתרון חלקי שלכם.
נשמע מוזר? תחשבו על זה: אם אני עוזרת לחברה שלי לעצב את הדירה שלה למרות שאני לא מבינה בעיצוב, אני לא באמת עוזרת לה. אני רק גורמת לה לבזבז זמן וכסף על משהו שלא יצא טוב.
אבל אם אני אומרת לה "לא", היא תצטרך למצוא מעצב פנים מקצועי, שיעזור לה להגשים את החזון שלה. ואז כולנו נרוויח.
5. לקבל את זה שלא כולם יאהבו את זה
הנה האמת הכואבת: לא כולם יאהבו את זה שתתחילו להגיד "לא". יהיו אנשים שיכעסו, יתאכזבו, ינסו לגרום לכם להרגיש אשמים.
וזה בסדר. זה חלק מהתהליך. אתם לא יכולים לרצות את כולם כל הזמן. ואתם לא צריכים.
האנשים שבאמת אוהבים אתכם, יקבלו אתכם כמו שאתם, גם אם אתם אומרים "לא".
אז מה עכשיו? אתם מוזמנים לחשוב על הפעם האחרונה שאמרתם "כן" כשבעצם רציתם להגיד "לא". מה קרה? איך הרגשתם? מה הייתם יכולים לעשות אחרת?
אני יודעת, זה לא קל. זה דורש תרגול, אומץ, ובעיקר – אהבה עצמית. אבל זה שווה את זה. כי כשתתחילו להגיד "לא" לדברים שלא מתאימים לכם, תתחילו להגיד "כן" לדברים שבאמת חשובים לכם.
והכי חשוב - תזכרו שאתם לא לבד במסע הזה. כולנו נאבקים עם זה, בדרכים שונות. אז בואו נהיה שם אחד בשביל השני, וניתן אחת לשני את האומץ להגיד "לא" כשצריך.
