אני זוכרת את הרגע הזה בבירור. עמדתי מול המראה, אחרי עוד יום מתיש בעבודה, ופשוט בהיתי בעצמי. שיער אסוף ברישול, פנים עייפות, מבט ריק. זה לא הייתי אני. איפה נעמה מלאת החיים והתשוקה שהייתי פעם?
אז הבנתי משהו: השגרה לא חייבת להיות אויב. היא יכולה להיות קנבס. קנבס ריק שמחכה שנצייר עליו את החיים שאנחנו רוצים לחיות. וזה לא חייב להיות גרנדיוזי. לפעמים, דווקא הקסמים הקטנים, הבלתי מורגשים כמעט, הם אלה שעושים את כל ההבדל.
מכירים את זה שאתם מחכים לסוף השבוע כדי "באמת לחיות"? אז זהו, שלא. אנחנו חיים עכשיו. וזה אולי הדבר הכי מפחיד, אבל גם הכי משחרר שיש.
אני לא מבטיחה לכם שינוי מהפכני בין לילה. אני גם לא גורו שחיה באיזה הר נידח וחזרה עם תובנות על טבעיות. אני בסך הכל נעמה, בחורה שמנסה להפוך את החיים שלה לקצת יותר צבעוניים – וחושבת שאולי גם אתם תרצו להצטרף למסע.
אז בואו נצא לדרך, בלי ציפיות מוגזמות, עם ראש פתוח ועם הרבה סקרנות. כי בסוף, אולי נגלה שהקסם תמיד היה שם, רק חיכה שנתחיל לשים לב אליו.
התנצלות מראש: אין כאן פתרונות קסם (אבל יש קסמים קטנים)
נתחיל בווידוי: ניסיתי הכל. מדיטציה, יוגה, כתיבת יומן, דיקור סיני, תזונה מאקרוביוטית… חלק עבד, חלק ממש לא. גיליתי, למשל, שאני ממש לא טיפוס של שקט. המדיטציה רק גרמה לי להיות יותר חרדה. מצד שני, גילוי מחדש של ציור בצבעי מים, משהו שאהבתי לעשות בתור ילדה, היה כמו לחזור הביתה.
אבל הנה משהו מפתיע: הרבה מה"קסמים" שמצאתי, הגיעו דווקא ממקורות לא צפויים. למשל, הפסיכולוגית ד"ר אמיליה נגוסקי, בספרה "Burnout: The Secret to Unlocking the Stress Cycle", מדברת על החשיבות של השלמת מעגל הסטרס. לא מספיק רק להפחית את הסטרס, צריך גם לתת לגוף ולנפש הזדמנות להשתחרר ממנו לחלוטין. מה זה אומר בפועל? לפעמים, זה אומר פשוט לצרוח חזק לתוך כרית. או לרוץ עד שהרגליים כואבות. העיקר – להוציא את הכל החוצה.
אני יודעת, זה נשמע קצת מוזר. אבל תחשבו על זה: כמה פעמים קרה לכם שנשארתם תקועים במעגל אינסופי של מחשבות טורדניות, בלי יכולת לצאת ממנו?
זה לא רק בראש. זה גם בגוף.
בניגוד למה שנהוג לחשוב, הקשר בין גוף לנפש הוא דו-כיווני. כשהגוף שלנו משחרר מתח, גם הנפש שלנו נרגעת.
איך להתחיל? עם צעדים קטנים (אבל משמעותיים)
אז איפה מתחילים? אני מציעה להתחיל בקטן. לבחור דבר אחד קטן, משהו שאפשר לשלב בשגרה בקלות, ולראות מה קורה.
לדוגמה: במקום לקום בבוקר ולבדוק מיד את הטלפון, אפשר לתת לעצמכם חמש דקות של שקט. לשבת ליד החלון, לשתות קפה, להקשיב לציפורים. בלי מסכים, בלי הסחות דעת. רק אתם והרגע הזה.
אני מודה, בהתחלה זה היה לי קשה. הרגשתי כאילו אני מבזבזת זמן יקר. אבל אחרי כמה ימים, התחלתי להרגיש את ההבדל. התחלתי את היום רגועה יותר, ממוקדת יותר, שמחה יותר.
ועוד טיפ קטן, אבל אפקטיבי: תתחילו לשים לב ליופי שסביבכם. אני יודעת, זה נשמע קלישאתי, אבל זה עובד. תסתכלו על השמיים, על העצים, על הפרחים. תשימו לב לפרטים הקטנים, לצבעים, לצורות.
פעם, הייתי רצה ברחוב מבלי לשים לב לכלום. היום, אני עוצרת לרגע כדי להריח ורד, או להסתכל על השקיעה. זה לא לוקח הרבה זמן, אבל זה עושה הבדל עצום.
האזהרה המתבקשת: זה לא תמיד עובד
וזה בסדר. החיים הם לא נוסחה מתמטית. מה שעובד בשבילי, אולי לא יעבוד בשבילכם. וזה בסדר גמור.
העיקר הוא להמשיך לנסות, להמשיך לחפש, להמשיך להיות סקרנים. לא לפחד לטעות, לא לפחד להיכשל. כי בסוף, דווקא הכישלונות הם אלה שמלמדים אותנו הכי הרבה.
זוכרים את הציור בצבעי מים שסיפרתי עליו קודם? אז בהתחלה, הכל היה נראה לי מגושם ומכוער. הרגשתי כאילו אני לא יודעת לצייר בכלל. אבל לא ויתרתי. המשכתי לנסות, המשכתי ללמוד, המשכתי להתאמן. ובסוף, התחלתי ליצור דברים שאני באמת אוהבת.
אז מה הנקודה? הנקודה היא שהקסם לא נמצא ביעד. הוא נמצא במסע. הוא נמצא בתהליך. הוא נמצא בכל הרגעים הקטנים, הלא מושלמים, שממלאים את החיים שלנו.
מה הלאה? אני עדיין לא יודעת (וזה נפלא!)
אני לא יודעת מה יקרה מחר. אני לא יודעת איך יראו החיים שלי בעוד שנה. אני גם לא יודעת אם כל ה"קסמים" הקטנים האלה באמת ישנו משהו.
אבל אני יודעת דבר אחד: אני נהנית מהדרך. אני נהנית לגלות דברים חדשים, אני נהנית להתנסות, אני נהנית ללמוד. ואני מקווה שגם אתם תתחילו ליהנות מהמסע שלכם.
אז… מה ה"קסם" הקטן שלכם היום? ספרו לי בתגובות! אני באמת סקרנית לשמוע.
