האמת? אני שונאת את הטלפון שלי. לא באמת, כן? אבל יש רגעים שאני מסתכלת עליו ורואה לא סתם מכשיר, אלא חור שחור קטן ששואב לי את הזמן, האנרגיה, ואת היכולת להיות באמת כאן ועכשיו. תגידו, זה קורה גם לכן?
פעם, הייתי בטוחה שהבעיה היא רק ב"חוסר משמעת עצמית". הייתי שומעת עצות כמו "פשוט תגבילי את הזמן!" כאילו זה כפתור שאפשר ללחוץ עליו. אבל אז הבנתי משהו: זה לא רק עניין של כוח רצון. יש פה מנגנון שלם שמתוכנן כדי לגרום לנו לחזור ולחזור שוב.
אז איך יוצאים מהלופ הזה? בואו נצא למסע ביחד, כי אני ממש לא טוענת שיש לי את כל התשובות. אבל יש לי כמה תובנות - חלקן מביכות, חלקן משחררות - שאולי יעזרו גם לכן.
הצעד הראשון: להבין את המנגנון
אחד הדברים הכי מדהימים (ומפחידים) שלמדתי זה איך הרשתות החברתיות עובדות. הן משתמשות במנגנונים פסיכולוגיים עמוקים כדי לתפוס אותנו.
לדוגמה, התגמול המשתנה. אתן מכירות את ההרגשה הזאת, כשאתן מרעננות את הפיד ומחכות לראות אם יש תגובה חדשה לתמונה שפרסמתן? זה בדיוק זה. אנחנו מקבלים "מנות" קטנות של דופמין (הורמון העונג) באופן לא צפוי, וזה ממכר בטירוף. פרופסור ניר אייל, בספרו "Hooked", מסביר את זה בצורה מעולה. הוא טוען שהחברות האלה יודעות בדיוק איך "ללכוד" את תשומת הלב שלנו.
עוד משהו: השוואה חברתית. אנחנו באופן טבעי משווים את עצמנו לאחרים. אבל ברשתות חברתיות, אנחנו רואים גרסה מצונזרת ואידיאלית של החיים של אנשים אחרים. זה גורם לנו להרגיש לא מספיק טובים, ואז אנחנו חוזרים לרשת כדי לחפש אישור… מעגל אינסופי!
רגע, אז מה עושים? לא למחוק את האינסטגרם, נכון?
לא בהכרח. אני אישית לא מאמינה בפתרונות קיצוניים. בשבילי, זה יותר עניין של מודעות ואיזון.
התחילו בלהיות מודעים: תעצרו רגע ותשאלו את עצמכן: למה* אני פותחת את האינסטגרם עכשיו? מה אני מחפשת? שיעמום? בריחה? אישור? עצם המודעות הזאת יכולה לעשות שינוי גדול.
- תכננו מראש: זה נשמע קצת מצחיק, אבל תנסו לתכנן מראש מתי וכמה זמן אתן רוצות להקדיש לרשתות חברתיות. לדוגמה, אני מרשה לעצמי 20 דקות בבוקר ובערב כדי להתעדכן. זהו.
- תחליפו הרגלים: במקום לפתוח את הטיקטוק כשאתן משועממות, תנסו לעשות משהו אחר - לקרוא ספר, לצאת להליכה קצרה, לדבר עם חברה. זה קשה בהתחלה, אבל זה משתלם.
- נקו את הפיד: תחשבו על זה כמו ניקוי רעלים דיגיטלי. תעיפו את כל החשבונות שגורמים לכן להרגיש רע עם עצמכן. תעקבו רק אחרי חשבונות שממלאים אתכן השראה, נותנים לכן ערך, או פשוט מצחיקים אתכן.
- הכי חשוב - תזכרו: החיים האמיתיים קורים מחוץ למסך. כן, זה קלישאתי, אבל זה נכון. תמצאו דברים שאתן אוהבות לעשות, שגורמים לכן להרגיש חיות, ותקדישו להם זמן.
הטוויסט בעלילה: מה קורה כשזה יותר עמוק?
פה מגיעה התובנה המפתיעה: לפעמים, ההיסחפות ברשתות חברתיות היא רק סימפטום למשהו יותר עמוק. אולי אנחנו בורחות מרגשות לא נעימים? אולי אנחנו מרגישות בודדות ומחפשות חיבור?
אם זה המצב, חשוב לטפל בשורש הבעיה. זה יכול להיות עבודה עם מטפל, תרגול מיינדפולנס, או פשוט הקדשת יותר זמן לעצמנו ולדברים שבאמת חשובים לנו.
לסיום, אני רוצה להגיד משהו: זה בסדר גמור ליפול. זה בסדר גמור למצוא את עצמכן גוללות שעות באינסטגרם. כולנו בני אדם. אבל חשוב להיות מודעים לזה, ולנסות למצוא דרכים לחזור לאיזון.
אז… מה דעתכן? מה הטיפים שלכן להתמודדות עם הרשתות החברתיות? אני ממש סקרנית לשמוע!
