אני זוכרת את הרגע הזה בבהירות. יום שישי אחר הצהריים, השמש שוקעת, ואני יושבת מול מחשב מרוקן מצברים, מותשת, מרגישה כמו סמרטוט רצפה. כל מה שרציתי זה לצלול לתוך הספה עם כוס יין ולראות נטפליקס, אבל רשימת המשימות האינסופית שלי קרצה לי מהמסך. פרודוקטיבית, לכאורה. מאושרת? ממש לא.
פעם האמנתי שהדרך להצלחה עוברת דרך עבודה קשה, שעות נוספות וויתור על החיים האישיים. טעיתי בגדול. הבנתי שאפשר גם אחרת, שאפשר להשיג פרודוקטיביות מבלי לשרוף את הנשמה.
אבל איך?
המסע הזה הוביל אותי למקומות לא צפויים, החל ממחקרים על שחיקה בעבודה, דרך פילוסופיה של אושר ועד… פודקאסט על תרבות ה"עצלנות הפרודוקטיבית" (כן, יש דבר כזה!).
פרודוקטיביות כ"מרתון" ולא "ספרינט"
אחד הדברים שהדהימו אותי היה לגלות שמחקרים מראים ששעות עבודה ארוכות דווקא פוגעות בפרודוקטיביות לטווח ארוך (Boppart et al., 2016). כמו במרתון, אי אפשר לרוץ בכל הכוח מההתחלה. צריך לשמור כוחות, למצוא את הקצב הנכון ולדעת מתי לעצור לנשום.
פעם הייתי גאה בזה שאני עובדת עד השעות הקטנות של הלילה. היום אני מבינה שזה היה מתכון בטוח לשחיקה. למדתי להקשיב לגוף שלי, לקחת הפסקות קצרות, ללכת לטייל בטבע, לעשות דברים שאני אוהבת, גם אם הם לא "פרודוקטיביים" לכאורה.
איך זה מרגיש לך לחשוב על פרודוקטיביות כ"מרתון"? מפחיד? משחרר?
הקסם של ה"לא"
האמת? אחת התגליות הכי משמעותיות שלי הייתה היכולת להגיד "לא". זה לא קל, אני מודה. תמיד פחדתי לפספס הזדמנויות, להיראות לא מספיק טובה, לא מספיק "עובדת". אבל הבנתי שכל "כן" שאני אומרת למשהו אחד, הוא "לא" למשהו אחר.
כמה פעמים מצאת את עצמך אומרת "כן" למשהו שבאמת רצית להגיד לו "לא"?
התחלתי להיות יותר מודעת לאנרגיה שלי, לזמן שלי, ולסדרי העדיפויות שלי. למדתי לסנן את מה שלא חשוב, את מה שלא מקדם אותי, את מה שמרוקן אותי מאנרגיה. זה לא תמיד קל, אבל זה משחרר בצורה מדהימה.
הפרודוקטיביות שב"לא לעשות כלום"
אולי זה ישמע מוזר, אבל אחד הדברים הכי פרודוקטיביים שאני עושה זה… לא לעשות כלום. כן, כן, שמעתם נכון. אני מפנה זמן ביום רק כדי לשבת בשקט, בלי טלפון, בלי מחשב, בלי כלום. רק אני והמחשבות שלי.
זה הזמן שבו אני באמת מתחברת לעצמי, מקשיבה לאינטואיציה שלי, חושבת על דברים לעומק. זה הזמן שבו אני מקבלת את הרעיונות הכי טובים, את הפתרונות הכי יצירתיים. זה הזמן שמאפשר לי להיות פרודוקטיבית באמת.
פעם חשבתי שזה בזבוז זמן. היום אני מבינה שזה השקעה הכרחית.
הסוד הוא באיזון… ובהכרה שאין באמת איזון מושלם
השאיפה לאיזון מושלם בין עבודה לחיים אישיים היא אשליה. אין דבר כזה. תמיד יהיו תקופות עמוסות יותר ותקופות רגועות יותר. המטרה היא לא להגיע לאיזון מושלם, אלא למצוא את האיזון שלך, את מה שעובד בשבילך באותו רגע.
זה אומר להיות גמישה, להיות סלחנית כלפי עצמך, ללמוד להקשיב לגוף ולנפש שלך, ולדעת מתי לקחת צעד אחורה.
אני עדיין לומדת, אני עדיין טועה, אני עדיין מתסכלת לפעמים. אבל היום אני יודעת דבר אחד בבירור: אפשר להיות פרודוקטיבית מבלי לוותר על האושר, מבלי לשרוף את הנשמה.
זה מסע, לא יעד. ואני מזמינה אותך להצטרף אלי.
איך את בוחרת לייצר את הפרודוקטיביות שלך שלא שורפת את הנשמה? שתפי אותי, אני ממש סקרנית לשמוע!
מקורות:
Boppart, N., Felfe, C., & Spitz-Oener, A. (2016). Working hours and firm performance: Evidence from Germany. ILR Review, 69*(5), 1053-1076.
