היי, נעמה כאן. תודי, כמה פעמים שמעת את המילה "תיקוף רגשי" ונשארת עם סימן שאלה ענק מעל הראש? כאילו, ברור שזה משהו חשוב, משהו שאמור לשפר מערכות יחסים, אבל איך לעזאזל עושים את זה בפועל?
אני זוכרת את הפעם הראשונה שנתקלתי במושג הזה. הייתי בעיצומו של ויכוח סוער עם בן הזוג שלי, שנינו עצבניים, ואז הוא זרק לאוויר את המשפט "את לא מתקפת אותי!". האמת? הרגשתי כאילו חטפתי סטירה. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני. חשבתי שאני בסך הכל מנסה להסביר את הצד שלי, להבהיר את הנקודה.
אבל אז, משהו קרה.
עצרתי רגע. נשמתי עמוק. והקשבתי. באמת הקשבתי.
ומה ששמעתי לא היה רשימת טענות, אלא כאב. פחד. תחושה שהוא לא מובן.
זה היה רגע מכונן. רגע שהתחיל מסע ארוך לתוך העולם המרתק של תיקוף רגשי.
אז מה זה בעצם תיקוף רגשי?
במילים פשוטות, תיקוף רגשי זה להגיד לבן אדם אחר "אני רואה אותך. אני שומעת אותך. אני מבינה, או לפחות מנסה להבין, איך אתה מרגיש". זה לא אומר שאני מסכימה איתך, או שאני חושבת שאתה צודק. זה אומר שאני מכירה בכך שהרגשות שלך אמיתיים וחשובים.
למה זה כל כך חשוב? כי כולנו צריכים להרגיש מובנים. בלי זה, אנחנו מרגישים בודדים, מנותקים, אפילו משוגעים. מחקרים (כמו זה שפורסם ב-Journal of Marital and Family Therapy) מראים קשר ישיר בין תיקוף רגשי במערכות יחסים לבין רמות גבוהות יותר של שביעות רצון ואינטימיות.
אבל תכל'ס, איך עושים את זה?
האתגר האמיתי: איך מתקפים כשקשה להבין?
אוקיי, אז הבנו את התיאוריה. אבל מה קורה כשמישהו מגיב בצורה שנראית לנו לא הגיונית, מוגזמת, או סתם מעצבנת? מה קורה כשאני לא מבינה בכלל מאיפה הרגש הזה מגיע?
זו השאלה האמיתית, נכון?
אני אתן לך דוגמה. פעם, חברה טובה שלי נכנסה להיסטריה מוחלטת בגלל שהקפה שלה נשפך על החולצה. כאילו, קפה נשפך. קורה. אבל היא התחילה לבכות ולצעוק, ואני, האמת, הייתי קצת בשוק.
אבל במקום להגיד לה "נו באמת, זה רק קפה", ניסיתי להבין מה קורה כאן.
שאלתי אותה: "נראה שאת ממש מוטרדת מזה. מה קרה?"
ואז היא התחילה לספר. הסתבר שהחולצה הזו הייתה חדשה, שהיא חיכתה הרבה זמן ללבוש אותה, שהיא הייתה אמורה לפגוש מישהו חשוב, ושהיא הרגישה שהכל הולך להשתבש.
פתאום, הבנתי. הקפה שנשפך לא היה רק קפה שנשפך. הוא היה סמל לכל הדברים שהיא פחדה שישתבשו.
וברגע שהבנתי את זה, יכולתי לתקף אותה.
"וואו, אני מבינה שזה ממש מבאס. בטח הרגשת שזה הורס לך את כל התוכניות."
והניחוש שלי? היא נרגעה.
התובנה המפתיעה: תיקוף רגשי הוא לא הסכמה
אחת הטעויות הנפוצות ביותר שאנשים עושים היא לחשוב שתיקוף רגשי זה להסכים עם מישהו. זה ממש לא נכון! את יכולה לתקף את הרגשות של מישהו גם כשאת לא מסכימה עם ההתנהגות שלו, או עם מה שהוא אומר.
לדוגמה, נגיד שהילד שלך צועק עליך כי את לא מרשה לו לראות טלוויזיה. את יכולה להגיד לו: "אני מבינה שאתה מאוד כועס עכשיו, ואתה ממש רוצה לראות טלוויזיה. אני מצטערת שאני לא מרשה לך."
את תיקפת את הרגשות שלו (כעס ותסכול), אבל לא ויתרת על הגבולות שלך (לא מאפשרת טלוויזיה).
זה לא תמיד קל. זה גם בסדר.
תיקוף רגשי זה לא משהו שקורה בן רגע. זה תהליך, זה דורש תרגול, וזה לפעמים ממש קשה.
יהיו רגעים שתצטרכו לנשום עמוק ולזכור שאתם לא חייבים להסכים עם מה שהאדם השני אומר, אבל אתם כן יכולים להכיר בכך שהרגשות שלו אמיתיים.
וזה בסדר גם אם לפעמים אתם טועים. כולנו עושים טעויות. העיקר זה ללמוד מהן ולהמשיך לנסות.
דבר אחד שלמדתי על בשרי: תיקוף רגשי הוא לא רק כלי לשיפור מערכות יחסים. הוא כלי לשיפור הקשר שלנו עם עצמנו.
כי כשאנחנו לומדים להכיר ולקבל את הרגשות של אחרים, אנחנו לומדים להכיר ולקבל גם את הרגשות שלנו.
אז, מה את חושבת? האם תיקוף רגשי יכול להיות כלי משנה חיים? ספרי לי בתגובות! אני סקרנית לשמוע את המחשבות שלך.
