היי, נעמה כאן. חייבת לשתף אתכן במשהו שמטריף אותי. אתן יודעות, הרגע הזה כשאתן בשיחה, והראש שלכן בכלל בעננים? מכינות מנטלית רשימת קניות, חושבות על הריב עם הבוס או סתם בוהות בחלל הריק? קרה לי יותר מדי פעמים, ואני שונאת את זה.
אז, איך באמת מקשיבים? לא סתם שומעים את המילים, אלא באמת מבינים, מתחברים, נותנים לאחר את ההרגשה שרואים אותו? זה לא קל, אבל זה משנה הכל.
אני זוכרת פעם, שיחה עם חברה טובה, והיא סיפרה לי על קושי בעבודה. במקום להקשיב באמת, כבר התחלתי לתכנן לה עצות בראש. כשסיימתי את הנאום הנרגש שלי, ראיתי את המבט המאוכזב שלה. זה צרב לי. הבנתי שלא הקשבתי בכלל, רק חיכיתי לתורי לדבר. מאז, אני מנסה לעבוד על זה, וגיליתי כמה דברים מדהימים.
אבל רגע, לפני שנצלול לטיפים, שאלה לי אליכן: מתי בפעם האחרונה הרגשתן שמישהו באמת הקשיב לכן, בלי לשפוט, לייעץ או לקטוע? איך זה גרם לכן להרגיש? תחשבו על זה רגע.
הקשבה פעילה: יותר מסתם מילה גסה (ומה הקשר לבודהיזם?)
אוקיי, אז כולנו שמענו על "הקשבה פעילה". זה נשמע כמו עוד מושג מעולם הניהול, אבל תאמינו לי, זה הרבה יותר עמוק מזה. הקשבה אמיתית היא מתנה. מתנה שאת נותנת לעצמך ולאדם שמולך. היא אומרת "אני רואה אותך, אני שומעת אותך, אני כאן בשבילך".
אבל איך עושים את זה בפועל? הנה כמה דברים שלמדתי בדרך הקשה, משולבים עם קצת חוכמה ממקומות לא צפויים:
- תורידי את המשקפיים שלך: כולנו מגיעים לשיחה עם מטען של דעות קדומות, הנחות מוקדמות וחוויות עבר. נסי לשים את כל זה בצד, ולראות את האדם שמולך באמת, בלי הפילטרים שלך. קשה, אני יודעת, אבל שווה את זה.
שאלי שאלות, אבל לא כאלה חודרניות: שאלות פתוחות יכולות לעזור לך להבין את נקודת המבט של האדם השני. במקום לשאול "היית עצובה?", תנסי "איך זה גרם לך להרגיש?". שימי לב לשפת הגוף שלך. נטיית גוף קדימה, קשר עין - כל אלה משדרים שאכפת לך. הפסיכולוגית ד"ר ברנה בראון מדברת על זה הרבה במחקריה על פגיעות וחוסן. היא טוענת שהקשבה אמיתית דורשת מאיתנו להיות פגיעים בעצמנו.*
תני מקום לשקט: אחד הדברים שהכי קשה לי לעשות זה לא לקטוע. אני אוהבת לדבר, מה לעשות. אבל לפעמים, השתיקה היא הזהב האמיתי. תני לאדם השני זמן לחשוב, לעבד את הרגשות שלו, לפני שאת קופצת עם תשובה או עצה. מסתבר שגם במסורות בודהיסטיות עתיקות יש תרגול של "שתיקה אצילית", שמטרתו לטפח הקשבה עמוקה יותר.* מי היה מאמין?
חפשי את הרגש, לא רק את העובדות: אנשים לא תמיד אומרים את מה שהם באמת מרגישים. תנסי לקרוא בין השורות, לשים לב לטון הדיבור, לשפת הגוף. האם האדם הזה נראה עצוב, מתוסכל, או שמח? אני נזכרת במחקר שקראתי פעם על תקשורת לא מילולית. טוענים שמעל 70% מהמסר שאנחנו מעבירים הוא בכלל לא במילים!*
אבל מה קורה כשהשיחה משעממת/קשה/מציקה?
אוקיי, מודה. לא כל שיחה היא פסגה של תקשורת בין-אישית. לפעמים, זה פשוט מייגע. אז מה עושים?
- חפשי משהו מעניין: גם בשיחות הכי משעממות, תמיד אפשר למצוא משהו מעניין. אולי פרט קטן על העבודה של האדם השני, אולי תובנה מפתיעה על החיים. נסי להתמקד בזה, וזה יעזור לך להישאר מעורבת.
- תעשי הפסקה קטנה: אם את מרגישה שאת מתחילה לאבד ריכוז, תעשי הפסקה קטנה. תתנצלי לרגע, לכי להביא כוס מים, או פשוט קחי כמה נשימות עמוקות. זה יעזור לך להתאפס.
- תזכרי למה את עושה את זה: בסופו של דבר, הקשבה היא לא רק בשביל האדם השני. היא גם בשבילך. היא עוזרת לך ללמוד, לגדול, להתחבר לאנשים אחרים. תזכרי את זה, וזה ייתן לך מוטיבציה להמשיך.
- משהו קטן שלימד אותי הרב אייל יצחק הלוי - התבוננות פנימה אל הרגע הזה: לפני שאת נכנסת לשיחה, קחי רגע קטנטן לעצמך. שאלי את עצמך - מה אני מביאה לשיחה הזו? מה הכוונות שלי? מה אני רוצה להשיג? התבוננות פנימית קטנה יכולה לשנות את כל הדינמיקה.
אני יודעת, כל זה נשמע קצת מייגע. אבל תאמינו לי, זה שווה את זה. הקשבה אמיתית היא מיומנות שאפשר לפתח, וברגע שאת מתחילה לראות את הפירות שלה, את לא תרצי להפסיק.
אבל האמת היא, שאני עדיין לומדת. עדיין קורה לי שאני מתנתקת באמצע שיחה, או שאני קוטעת אנשים בלי לשים לב. אבל אני מנסה, וזה מה שחשוב.
ומה עכשיו?
אז, אחרי כל זה, אני רוצה לשאול אתכן: מה הטיפ הכי טוב שלכן להקשבה טובה יותר? שתפו אותי בתגובות, אני אשמח לשמוע!
