אני זוכרת את הפעם הראשונה שבאמת הקשבתי לעצמי. לא הקשבתי כדי לענות, או כדי לתכנן מה אני הולכת להגיד אחר כך. פשוט הקשבתי. וואו, זה היה מפחיד.
לרוב, אנחנו רגילים לשיחות חיצוניות, להסחות דעת, לרעש הבלתי פוסק של העולם. אבל מה קורה כשהכל שקט? מה קורה כשאנחנו נשארים לבד עם המחשבות שלנו? האמת? לרוב אנחנו בורחים. אנחנו בורחים לנטפליקס, לרשתות החברתיות, לאלף דברים אחרים רק כדי לא לשמוע את הקול הפנימי הזה.
אבל מה אם הקול הזה, שמפחיד אותנו כל כך, הוא בעצם המפתח לחיים טובים יותר?
השיחה הכי חשובה שתנהלי עם עצמך היא לא על הקריירה המושלמת, או על בן הזוג הנכון, או על המשקל שלך. ממש לא. היא על הערך העצמי שלך. כן, אני יודעת, קלישאתי. אבל רגע, תני לי להסביר.
הערך העצמי שלך הוא לא משהו שאת צריכה להרוויח. הוא לא תלוי בהצלחות שלך, או באיך שאחרים תופסים אותך. הוא פשוט קיים. זה הבסיס, הקרקע שעליה הכל נבנה.
אני יודעת, קל להגיד. אבל איך עושים את זה בפועל? איך מפסיקים לרדוף אחרי אישורים חיצוניים ומתחילים להאמין בעצמנו? זו שאלה מצוינת.
האמת המפתיעה? אין פתרון קסם. (סליחה, הייתי חייבת להגיד את זה). זה תהליך, מסע של גילוי עצמי.
אבל הנה כמה נקודות התחלה, מניסיון אישי וקצת השראה ממקורות לא צפויים:
- תשכחי מהפרפקציוניזם (לפחות ליום אחד): כולנו מכירים את הקול הקטן הזה בראש שאומר לנו שאנחנו לא מספיק טובים. "את לא מספיק יפה," "את לא מספיק חכמה," "את לא מספיק מוצלחת." מה אם פשוט תגידי לו "שתוק"? מה אם פשוט תני לעצמך להיות פחות ממושלמת?
לפעמים, הכישלונות הם השיעורים הכי חשובים.
תקשיבי לגוף שלך: לא רק למה שאת אוכלת או כמה את מתאמנת, אלא איך את מרגישה*. כשאת עייפה, תנוחי. כשאת רעבה, תאכלי. כשאת צריכה הפסקה, קחי אותה. הגוף שלך הוא חכם יותר ממה שאת חושבת. הוא יודע מה את צריכה, אם רק תקשיבי. ואגב, יש מחקרים שמראים שהקשבה לגוף משפרת את תחושת הערך העצמי (מקור: מחקר של ד"ר קריסטין נף על חמלה עצמית).
- תקיפי את עצמך באנשים שאוהבים אותך באמת: ולא, אני לא מדברת על האנשים שמחמיאים לך כדי לקבל משהו בתמורה. אני מדברת על האנשים שרואים אותך באמת, על הטוב והרע, ועדיין אוהבים אותך. האנשים האלה הם המתנה הכי גדולה שיכולה להיות לך. ודרך אגב, יש פתגם שאני אוהבת: "את ממוצע של חמשת האנשים שאת מבלה איתם הכי הרבה זמן." תחשבי על זה.
- תעשי דברים שגורמים לך להרגיש חיה: זה יכול להיות כל דבר - ציור, ריקוד, כתיבה, נגינה, טיול בטבע. כל דבר שגורם לך להרגיש מחוברת לעצמך, לנשמה שלך. וזה לא חייב להיות משהו "פרודוקטיבי" או "שימושי." זה יכול להיות פשוט משהו שגורם לך להרגיש טוב. (מקור השראה: "לחיות את החיים במלואם" של ברנה בראון, על חשיבות הפגיעות והאותנטיות).
- תהיי סלחנית כלפי עצמך: כולנו עושים טעויות. זה חלק מהיותנו אנושיים. אבל הרבה פעמים אנחנו קשים לעצמנו הרבה יותר מאשר לאחרים. תזכרי, את עושה את הכי טוב שאת יכולה עם מה שיש לך. תני לעצמך קרדיט. תסלחי לעצמך. תמשיכי הלאה.
סליחה עצמית היא לא תירוץ, היא שחרור.
עכשיו, אני יודעת מה את חושבת: "אוקיי, נעמה, זה נחמד ויפה, אבל זה לא עובד." ואולי את צודקת. אולי זה לא עובד ישר. אבל אני מבטיחה לך, אם תתמידי, אם תמשיכי לנסות, את תראי תוצאות.
אני עדיין לא שם. אני עדיין נאבקת לפעמים עם חוסר ביטחון עצמי ועם הקולות המעצבנים האלה בראש שלי. אבל אני יודעת היום הרבה יותר טוב ממה שידעתי לפני כמה שנים. ואני יודעת שאני בדרך הנכונה.
אז, מה השיחה הכי חשובה שאת הולכת לנהל עם עצמך היום? אני באמת רוצה לדעת. שתפי אותי, תספרי לי, בואי ננהל את השיחה הזאת ביחד. כי בסופו של דבר, אנחנו לא לבד במסע הזה.
