היי, נעמה כאן. בואי נדבר על משהו שמכאיב לכולנו, בטח יותר ממה שאנחנו מוכנות להודות: דחיית החלטות.
זוכרת את הפעם ההיא, לפני כמה שנים טובות, כשעמדתי מול ההחלטה אם לעזוב את העבודה הנוחה שלי לטובת סטארטאפ חדשני אבל מפחיד? חודשים התחמקתי, שקללתי את כל האפשרויות עד שהמוח שלי כאב, עד שבסוף…פספסתי את ההזדמנות. מבאס, נכון?
אז מה למדתי? שלפעמים, ההחלטה לא להחליט היא ההחלטה הכי גרועה.
אבל רגע, אני לא באה לנזוף בך. אני יודעת איך זה מרגיש. זה לא חוסר אחריות או עצלנות, זה פחד. פחד מטעויות, פחד מכישלון, פחד מ…לבחור לא נכון. אבל האמת היא, שאין בחירה "נכונה" מושלמת. יש רק בחירה שאנחנו עושות, ומה שאנחנו עושות איתה.
אז איך יוצאים מהלופ האינסופי הזה של מחשבות ודחיינות? בואי נצלול פנימה.
למה אנחנו בכלל דוחות החלטות? (ומה אפשר לעשות עם זה)
ד"ר רות צ'אנג, פילוסופית מאוניברסיטת ראטגרס, טוענת בספרה "Hard Choices" שלפעמים אנחנו דוחות החלטות קשות כי אנחנו משכנעות את עצמנו שיש תשובה אחת "נכונה", ושחובה עלינו למצוא אותה. אבל במקרים רבים, הבחירות הן "שוות ערך" – אין אחת טובה יותר באופן מוחלט, אלא רק שונות. (1)
התובנה הזו שינתה לי את הכל. ההבנה שלא חייבים לבחור ב"טוב ביותר" משחררת.
אז, מה עושים עם התובנה הזו?
- הכירי בפחד, אבל אל תתני לו לנהל אותך: פחד הוא טבעי. תני לו מקום, תשאלי אותו "ממה אתה מנסה להגן עליי?", ואז תגידי לו תודה ותמשיכי הלאה.
- הגדירי קריטריונים: מה חשוב לך באמת? מה הערכים שלך? מה המטרות שלך? כתבי אותם בצורה ברורה. זה יעזור לך לצמצם את האפשרויות.
- התמקדי ב"מספיק טוב": פרפקציוניזם הוא אויב של עשייה. במקום לחפש את הבחירה המושלמת, חפשי בחירה שמקדמת אותך לכיוון הנכון.
למה "ניתוח יתר" הוא מלכודת (וחוויות אישיות על הפרפקציוניזם שלי)
אני יודעת, כי גדלתי לתוך זה. ההורים שלי תמיד עודדו אותי לשאוף למצוינות, והרצון הזה לחצות את הפיניש עם ציון מושלם חלחל לכל תחומי החיים שלי.
אבל מה שקרה זה שמצאתי את עצמי שעות מול מחשבון משכנתא, משווה אחוזים ושיעורי ריבית, במקום פשוט ללכת ולראות דירות.
והבנתי משהו חשוב: שום תכנון לא יכול לחזות את החיים.
דן אריאלי, הפרופסור המבריק לכלכלה התנהגותית, מדבר על זה בספריו. הוא מראה לנו איך אנחנו לא רציונליים בכלל בהחלטות שלנו, ואיך הרגשות וההטיות הקוגניטיביות שלנו משפיעות עלינו הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. (2)
אז איך יוצאים מזה?
- הגדירי טווח זמן: תני לעצמך זמן מוגבל לקבל החלטה. זה יעזור לך להימנע מניתוח יתר.
- תתייעצי עם אנשים שאת סומכת עליהם: לא כדי שיגידו לך מה לעשות, אלא כדי לשמוע נקודות מבט אחרות.
- תסמכי על האינטואיציה שלך: לפעמים, הלב יודע מה שהמוח עדיין לא הבין.
מה קורה כשמפחדים מכישלון (ואיך להפוך אותו למורה דרך)
אני מודה, זה הפחד הכי גדול שלי. הפחד שאני אטעה, שאני אעשה בחירה לא נכונה, שאני אפשל. וזה לא רק אני. הפחד מכישלון משותף לכולנו, והוא משתק אותנו.
אבל מה אם אני אגיד לך שכישלון הוא לא סוף העולם? מה אם אני אגיד לך שהוא דווקא יכול להיות הדבר הכי טוב שיקרה לך?
אני יודעת, קשה להאמין. אבל תחשבי על זה רגע: כל הצלחה גדולה מגיעה אחרי שורה של כישלונות.
הנרי פורד, למשל, פשט רגל מספר פעמים לפני שהקים את פורד מוטורס. סטיב ג'ובס פוטר מאפל לפני שחזר והפך אותה לאימפריה.
אז איך הופכים כישלון למורה דרך?
- תראי בכישלון הזדמנות ללמידה: מה למדת מהחוויה הזו? מה היית עושה אחרת בפעם הבאה?
- תשחררי את הצורך להיות מושלמת: טעויות הן חלק מהחיים. תקבלי אותן, ותמשיכי הלאה.
- תזכרי את הסיבה שלך: למה את עושה את מה שאת עושה? מה המטרה שלך? כשהמטרה ברורה, הכישלונות הופכים להיות פחות מפחידים.
אז הנה, חשפתי קצת מהנפש שלי, שיתפתי בכישלונות שלי, בתקוות ובחששות. מקווה שזה נתן לך כיוון לחשוב עליו.
ועכשיו תורי לשאול: עם איזו החלטה את מתמודדת עכשיו? מה עוצר אותך? שתפי אותי, אני כאן כדי להקשיב.
(1) Chang, R. (2017). Hard Choices: How We Face Life’s Most Difficult Decisions. Currency.
(2) Ariely, D. (2008). Predictably Irrational: The Hidden Forces That Shape Our Decisions. Harper Perennial.
