אוקיי, בואו נדבר על זה רגע. אתם יודעים את ההרגשה הזאת? הראש מלא ברשימות, מטלות, שמות של אנשים שפגשתם לפני חמש דקות וכבר שכחתם… לפעמים נדמה לי שהמוח שלי יותר דומה למחסן מבולגן מאשר למחשב על.
פעם חשבתי שזה פשוט עניין של גיל. שאני מזדקנת. אבל אז קראתי מחקר מעניין של ד"ר ברברה אוקלי, (כן, זאת מ"ללמוד איך ללמוד"!), על איך המוח שלנו עובד הכי טוב כשאנחנו משלבים למידה ממוקדת עם "מצב מפוזר" – כמו חלומות בהקיץ או הליכה בטבע. רגע, מה זה אומר לגבינו, אלה שמנסים לדחוף הכל לתוך הראש?
ואז זה היכה בי. אולי הבעיה היא לא הזיכרון שלי, אלא הדרך שבה אני מנסה לזכור דברים.
אני רוצה להבטיח לך משהו: בסוף הקריאה הזו, לא רק שתלמדי כמה טכניקות זיכרון, אלא גם תביני איך להפוך את הזיכרון שלך לכלי ולא למכשול. איך לזכור מה שחשוב, ולשחרר את השאר.
אז מה עושים עם כל הבלאגן הזה בראש?
התשובה היא לא לדחוס עוד מידע, אלא ללמוד איך לארגן את המידע הקיים. כמו ניקיון פסח, רק למוח.
- אסוציאציות – הדרך הסודית לזיכרון:
תחשבו על זה: האם אתם זוכרים איפה הייתם כששמעתם על פיגועי ה-11 בספטמבר? רוב האנשים זוכרים בדיוק איפה היו. למה? כי האירוע טעון רגשית, והוא נקשר לנסיבות הספציפיות שבהן שמענו עליו.
אז איך משתמשים בזה לטובתנו? פשוט יוצרים אסוציאציות. שם חדש? קשרו אותו למשהו מוכר. למשל, אם פגשתם מישהו בשם "דניאל", דמיינו אותו אוכל דניש. זה מטופש, כן. אבל זה עובד.
אני זוכרת פעם שהייתי צריכה לזכור רשימת קניות ארוכה במיוחד. אז דמיינתי שהבית שלי הוא זירת פשע, וכל פריט ברשימה הוא רמז. גבינה צהובה? טביעת אצבע. חלב? שלולית מסתורית. זה אולי נשמע מטורף, אבל הצלחתי לזכור את הכל!
תובנה: הזיכרון שלנו הוא כמו רשת. ככל שהקשרים חזקים יותר, כך קל יותר לשלוף את המידע.
- שיטת המיקום – הדרך של היוונים הקדמונים לזכור נאומים שלמים:
שיטת המיקום (Method of Loci), או "ארמון הזיכרון", היא טכניקה עתיקה שבה אתם מדמיינים מקום מוכר – הבית שלכם, למשל – וממקמים בו פריטים שאתם רוצים לזכור.
אוקיי, זה אולי נשמע קצת מופרך, אבל בואו ננסה. תדמיינו שאתם נכנסים הביתה. בדלת עומד פיל ורוד ענק (אתם צריכים לזכור לקנות חלב). בסלון, על הספה, יושב נמר שאוכל עוגיות (אתם צריכים לקנות עוגיות). במטבח, על השיש, רוקדת להקה של צבים (אתם צריכים לקנות ירקות).
כשהייתם צריכים לזכור את רשימת הקניות, אתם פשוט "מטיילים" בדמיון בבית שלכם, וכל דבר שאתם רואים מזכיר לכם מה אתם צריכים לקנות.
נקודה למחשבה: איך זה עובד? זה מנצל את העובדה שהמוח שלנו מצוין בזיכרון מרחבי. אנחנו זוכרים מקומות טוב יותר מאשר רשימות מופשטות.
- חזרה מרווחת – הדרך המדעית להימנע משכחה:
אוקיי, אז זכרתם משהו. אבל מה יקרה מחר? או בעוד שבוע?
כאן נכנסת לתמונה "חזרה מרווחת" (Spaced Repetition). במקום לחזור על משהו שוב ושוב בבת אחת, אתם חוזרים עליו במרווחי זמן הולכים וגדלים. למשל, אם למדתם משהו חדש היום, תחזרו עליו מחר, אחר כך בעוד שלושה ימים, אחר כך בעוד שבוע, וכו'.
אני משתמשת באפליקציית Anki לחזרה מרווחת על דברים שאני רוצה לזכור לטווח ארוך – מילים בשפה זרה, שמות של אנשים, עובדות היסטוריות. האפליקציה משתמשת באלגוריתם כדי לקבוע מתי אתם צריכים לחזור על משהו, כך שאתם לא מבזבזים זמן על דברים שאתם כבר זוכרים.
תובנה: השכחה היא לא כישלון, היא חלק מהתהליך. חזרה מרווחת עוזרת לנו "לאמן" את המוח שלנו לזכור דברים לאורך זמן.
- ניהול אנרגיה – כי המוח עובד על אנרגיה, לא על קסמים:
אוקיי, זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל חשוב לי להדגיש את זה: הזיכרון שלנו תלוי במידה רבה באנרגיה שלנו. אם אתם עייפים, רעבים, או לחוצים, הזיכרון שלכם יסבול.
תדאגו לישון מספיק, לאכול טוב, ולעשות פעילות גופנית. זה אולי נשמע כמו עצות סבתא, אבל הן עובדות.
אני גיליתי שאם אני מנסה ללמוד משהו חדש כשאני עייפה, זה פשוט לא נקלט. אני מבזבזת זמן ואנרגיה, ובסוף אני רק מתוסכלת. לכן אני תמיד מנסה ללמוד דברים חדשים כשאני הכי רעננה – בדרך כלל בבוקר, אחרי כוס קפה.
שאלה למחשבה: האם אתם מקדישים מספיק זמן לטיפול עצמי? האם אתם נותנים למוח שלכם את האנרגיה שהוא צריך כדי לתפקד כמו שצריך?
אז מה הלאה?
אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני מרגישה קצת יותר אופטימית לגבי הזיכרון שלי עכשיו. אני מבינה שהזיכרון הוא לא רק עניין של גנטיקה או גיל, אלא גם עניין של טכניקות, הרגלים, וגישה.
אבל אני חייבת להודות, גם לי יש ימים שאני שוכחת איפה הנחתי את המפתחות, או מה רציתי להגיד באמצע משפט. וזה בסדר. אנחנו בני אדם.
השאלה האמיתית היא לא איך לזכור הכל, אלא איך לזכור את מה שחשוב. ואיך ללמוד לשחרר את השאר.
שתפו אותי, מה השיטה שלכם לזכור דברים? אשמח לשמוע!
