היי, אני נעמה. ואם יש משהו שאני "טובה" בו, זה לעשות הכל לבד. סוג של סופר-וומן, רק בלי הכוחות ובמקום זה עם קפה קר ומבט מותש. שנים האמנתי שביקשת עזרה זה סימן לחולשה. טעות! ענקית!
(האמת, לכתוב את זה בפומבי קצת מביך. כאילו, אני, נעמה, מודה שאני לא יודעת הכל? שוק!)
אבל אז, הגיע הרגע הזה. יודעות, זה שבו אתן מנסות להרכיב רהיט מאיקאה לבד, אחרי שמונה שעות עבודה, והבורג הזה, ה אחד הזה, פשוט לא נכנס? כן, זה היה הרגע שלי. פתאום הבנתי ש"אני יכולה לבד" הפך למחסום, לא לכוח.
אז, איך עושים את זה נכון? איך מבקשים עזרה בלי להרגיש כאילו נכשלנו? בואו נצלול פנימה.
למה אנחנו כל כך מפחדות לבקש עזרה?
לפני שנבין איך לבקש, בואו נבין למה אנחנו לא עושות את זה. מחקרים (למשל, זה של פרופ' היידי גרנט הלבורסון מאוניברסיטת קולומביה, שמדברת על הנטייה שלנו להסתיר קשיים כדי להיראות מוכשרים) מראים שאנחנו חוששות מתיוג שלילי – "היא לא מספיק טובה", "היא לא יודעת מה היא עושה". הפחד משיפוטיות, במיוחד בעידן הרשתות החברתיות שבו כולם נראים מושלמים, משתק אותנו.
אני זוכרת תקופה שבה עבדתי על פרויקט עצום. כולם חשבו שאני שוחה, אבל בפנים טבעתי. פחדתי לשאול שאלות כי חששתי שיראו שאני לא מבינה משהו. בסוף, הבדידות הזו גרמה לי לשגיאות שאפשר היה למנוע בקלות.
אבל מה אם אספר לכן שביקשת עזרה יכולה להיות סימן ל אינטליגנציה? זה נשמע מטורף, נכון? אבל תחשבו על זה: צריך מודעות עצמית גבוהה כדי להבין שאנחנו צריכים עזרה, וחוכמה כדי לדעת למי לפנות.
האומנות של לבקש עזרה: יותר ממילים יפות
אוקיי, אז החלטנו שמבקשים עזרה. אבל איך עושים את זה בלי להרגיש חסרי אונים?
- היו ספציפיות: במקום "אני צריכה עזרה בפרויקט הזה," נסו "אני מתקשה בסעיף X ואשמח אם תוכלו לעבור עליו ולתת לי פידבק." ככל שתהיו יותר ספציפיות, כך יהיה קל יותר לאדם השני לעזור לכם.
- בחרו את האדם הנכון: לכל אחד יש את הכישורים והניסיון שלו. אל תפנו לאדם הראשון שאתם רואים; חשבו מי הכי מתאים לעזור לכם עם הבעיה הספציפית שלכם.
- הציעו משהו בתמורה: זה לא חייב להיות משהו גרנדיוזי. לפעמים מספיק להציע קפה או לעזור לאדם השני במשהו שהוא מתקשה בו. זה יוצר תחושה של הדדיות ומשפר את הסיכויים שהוא יעזור לכם.
- תהיו אסירות תודה: אל תשכחו להגיד תודה! זה מראה שאתם מעריכים את הזמן והמאמץ של האדם השני, וזה יעודד אותו לעזור לכם בעתיד.
אבל הנה משהו שאף אחד לא מספר לכן: לפעמים, גם אחרי כל המאמצים, אנשים יסרבו לעזור. וזה בסדר! זה לא אומר שאתן לא שוות או שהבקשה שלכן לא מוצדקת. זה פשוט אומר שהם לא יכולים לעזור כרגע, מסיבותיהם שלהם. קבלו את זה, ותמשיכו הלאה.
התובנה המפתיעה: ביקשת עזרה היא מתנה
זה אולי ישמע מוזר, אבל אני באמת חושבת שביקשת עזרה היא מתנה. קודם כל, זה משחרר אותנו מהלחץ של לעשות הכל לבד. אבל יותר חשוב מזה, זה מאפשר לנו ליצור קשרים עמוקים יותר עם אנשים אחרים.
כשאנחנו מבקשות עזרה, אנחנו בעצם אומרות לאנשים שאנחנו סומכות עליהם, שאנחנו מעריכות את הידע והניסיון שלהם. זה מחמיא להם, וזה יוצר תחושה של קירבה ואינטימיות.
אני למדתי את זה בדרך הקשה. אחרי שנים של ניסיון לעשות הכל לבד, פתאום גיליתי שיש סביבי אנשים מדהימים שרוצים לעזור לי, רק הייתי צריכה לתת להם הזדמנות.
אז, מה אתן אומרות? מוכנות לנסות?
(אני עדיין קצת חוששת, האמת. אבל אני יודעת שזה שווה את זה.)
אני רוצה להזמין אתכן לשתף בתגובות: מתי ביקשתן עזרה לאחרונה? איך זה הרגיש? ומה למדתן מהחוויה? בואו נלמד אחת מהשנייה.
