אוקיי, בואו נדבר רגע על הפיל בחדר – או יותר נכון, על הפילים שרוקדים לי בראש כל יום. אתן מכירות את זה, נכון? רשימת מטלות אינסופית, מיילים שצריך לענות עליהם, שמות של אנשים שפגשתן לפני חמש דקות וכבר שכחתן... והנה מגיעה הפואנטה: זה לא שאתן לא מספיק חכמות. זה שהמוח שלנו פשוט לא נועד לזה.
פעם חשבתי שאני פשוט "לא טובה בזיכרון". הייתי מאשימה את עצמי. עד שגיליתי – וזה שינה לי את החיים – שזיכרון הוא מיומנות נרכשת, לא תכונה מולדת. כן, כן, גם אם אתן חושבות שאתן "גרועות בזיכרון" כמו שאני חשבתי, יש תקווה!
אבל רגע, לפני שנצלול לטכניקות, אני רוצה להיות כנה. אין פה קסמים. אין כדורי קסם. ומה שעובד בשבילי לא בהכרח יעבוד בשבילכן. אבל אני מבטיחה לכן – אם תקראו עד הסוף, תצאו עם כמה כלים חדשים ו, אולי הכי חשוב, עם גישה קצת אחרת.
אז מאיפה מתחילים?
1. המוח הוא לא כונן קשיח: למה "יותר" זה לא תמיד "טוב יותר"
הדבר הראשון שצריך להבין הוא שהמוח שלנו לא עובד כמו מחשב. אנחנו לא יכולות פשוט לדחוף לתוכו עוד ועוד מידע ולקוות שהוא יישמר שם לנצח. זה כמו לנסות לדחוס יותר מדי בגדים למזוודה – בסוף היא תתפוצץ.
פרופ' ברברה אוקלי, מומחית ללמידה, מדברת על זה בספרה "A Mind for Numbers". היא מסבירה שאנחנו צריכים לתת למוח שלנו זמן לעבד את המידע, לעשות לו ארגון מחדש. זה קצת כמו לתת לבצק לתפוח – צריך סבלנות.
רגע של התוודות: פעם הייתי קוראת ספרים מקצועיים בקצב מטורף, מנסה לספוג כמה שיותר מידע. ואז, אחרי שבוע, לא הייתי זוכרת כלום. תסכול מטורף!
אז מה עושים? מפסיקים להעמיס. מתחילים להיות סלקטיביים. שואלים את עצמנו: מה באמת חשוב לי לזכור?
2. טכניקות זיכרון: לא רק שינון
אוקיי, עכשיו הגענו לחלק הטכני. אבל אל תברחו! אני מבטיחה שזה לא יהיה משעמם. יש כל מיני שיטות זיכרון, חלקן עתיקות יומין, חלקן חדשות יחסית. אבל כולן מבוססות על אותו עיקרון: לקשר את המידע החדש למשהו שכבר מוכר לנו.
- שיטת הלוקי: זו אחת השיטות העתיקות בעולם. היא מבוססת על דמיון מרחבי. מדמיינים מסלול מוכר (למשל, הדרך מהבית לעבודה) וממקמים לאורך המסלול "תחנות" שבהן ממקמים את הפריטים שאנחנו רוצים לזכור. זה אולי נשמע מוזר, אבל זה עובד!
- קישור סיפורי: יוצרים סיפור משוגע שקושר את כל הפריטים שאנחנו רוצים לזכור. ככל שהסיפור יותר מטורף ומוזר, ככה הוא יותר ייזכר.
- חזרה מרווחת: זה אולי נשמע הכי פחות סקסי, אבל זה אחד הכלים הכי יעילים. במקום לחזור על המידע שוב ושוב בבת אחת, מחלקים את החזרות על פני זמן. ככה המוח שלנו מתאמץ יותר להיזכר, והמידע נטמע עמוק יותר.
עוד רגע של התוודות: ניסיתי את שיטת הלוקי פעם אחת כדי לזכור רשימת קניות. דמיינתי ביצה ענקית רודפת אותי לאורך המסלול מהבית לסופר. זה היה מגוחך, אבל ניחשתן נכון – זכרתי את כל הרשימה!
3. מיינדפולנס וזיכרון: הקשר המפתיע
אוקיי, עכשיו זה הולך להיות קצת יותר פילוסופי. אבל תסמכו עליי, יש קשר בין מיינדפולנס לזיכרון.
כשאנחנו נמצאות ברגע הנוכחי, כשאנחנו לא עסוקות במחשבות על העבר או העתיד, אנחנו יותר קשובות. אנחנו שמות לב לפרטים הקטנים, אנחנו נוכחות יותר. וזה משפר את הזיכרון.
ד"ר אלן לאנגר, פסיכולוגית חברתית מאוניברסיטת הרווארד, כתבה על "כוחה של תשומת לב קשובה". היא טוענת שהרבה מהבעיות שלנו נובעות מכך שאנחנו פשוט לא שמות לב.
אז איך זה מתקשר לזיכרון? פשוט מאוד: כשאנחנו לא שמות לב, אנחנו לא קולטות את המידע מלכתחילה. זה קצת כמו לצלם תמונה עם מכסה עדשה – נקבל תמונה שחורה.
4. שינה, תזונה ותנועה: שלושת המוסקטרים של הזיכרון
אוקיי, נעבור ליסודות. לא משנה כמה טכניקות זיכרון מתוחכמות נלמד, אם אנחנו לא ישנות טוב, לא אוכלות בריא ולא זזות מספיק, הזיכרון שלנו יסבול.
- שינה: בזמן השינה, המוח שלנו מעבד את המידע שקלטנו במהלך היום ומעביר אותו מהזיכרון לטווח קצר לזיכרון לטווח ארוך. זה קצת כמו להעביר קבצים מהורדות לתיקיות מסודרות.
- תזונה: המוח שלנו זקוק לתזונה כדי לתפקד כמו שצריך. מזונות כמו דגים שמנים, אגוזים, זרעים וירקות ירוקים תורמים לבריאות המוח.
- תנועה: פעילות גופנית משפרת את זרימת הדם למוח, וזה חשוב מאוד לתפקוד קוגניטיבי.
תובנה מפתיעה: גיליתי שאפילו הליכה קצרה בטבע יכולה לשפר את הזיכרון שלי. זה קצת כמו לאתחל את המערכת אחרי שהיא נתקעה.
5. סלחנות עצמית: החלק הכי חשוב
אוקיי, הגענו לחלק הכי חשוב. וזה לא טכניקה או טיפ, אלא גישה. כי מה קורה כששוכחים משהו? אנחנו כועסות על עצמנו, נכון? מרגישות טיפשות, חסרות אונים.
אבל האמת היא ששכחה היא חלק טבעי מהחיים. כולם שוכחים. ואין שום טעם להלקות את עצמנו על זה.
במקום זה, תהיו רכות עם עצמכן. תזכירו לעצמכן שאתן עושות כמיטב יכולתכן. ותזכרו – העיקר זה ללמוד מטעויות העבר ולהמשיך לנסות.
אז, מה הלאה? אני מזמינה אתכן לנסות את אחת הטכניקות שהזכרתי, או לחפש טכניקות אחרות שמתאימות לכן. אל תפחדו לנסות, לטעות, ללמוד. הזיכרון שלכן הוא כמו שריר – ככל שתאמנו אותו יותר, הוא יהיה חזק יותר.
ואולי, הכי חשוב, תזכרו להיות סבלניות וחומלות כלפי עצמכן. כי גם אם אתן שוכחות דברים מדי פעם, זה לא אומר שאתן פחות חכמות, פחות מוכשרות או פחות ראויות. אתן פשוט בני אדם.
עכשיו תורי לשאול: מה הדבר הכי משוגע ששכחתן לאחרונה? שתפו אותי בתגובות! בואו נצחק על זה ביחד. ואולי, רק אולי, נמצא דרך לזכור את זה בפעם הבאה.
