תמיד הייתי טיפוס של "הכל או כלום". אם אני לא יכולה לעשות משהו ב-110%, למה בכלל להתחיל? גישה נהדרת… עד שהיא התחילה לשתק אותי. פרויקטים תקועים, דד-ליינים מוחמצים, והכי גרוע – תחושה מתמדת של כישלון, גם כשהשגתי דברים מדהימים. מוכר לכן?
האמת, לקח לי הרבה זמן להבין שהפרפקציוניזם שלי הוא לא סוד ההצלחה שלי, אלא המחסום הכי גדול שלה. הוא לא דחף אותי קדימה, הוא כלא אותי. הוא גרם לי לפחד מטעויות יותר מאשר לשאוף להישגים. איך יוצאים מזה?
אני לא הולכת לספר לכן סיפורי הצלחה הוליוודיים. אני הולכת לספר לכן על הנפילות, על הספקות, על הפעמים שהייתי על סף ייאוש. ועל איך, לאט לאט, התחלתי לשחרר את החבל.
הטעות ששינתה לי את החיים (ולא, היא לא הייתה אסון)
אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. פרויקט ענק, תקציב מכובד, ציפיות בשמיים. והרסתי הכל. טעות אחת קטנה, שרשרת של החלטות שגויות, ובום – הכל התפוצץ לי בפנים. הייתי בטוחה שהקריירה שלי נגמרה.
אבל אז קרה משהו מוזר. במקום לקרוס, התחלתי לנתח מה קרה. איפה טעיתי? מה יכולתי לעשות אחרת? מחקרים מראים שאנשים שמסוגלים לנתח כישלונות הם בעלי חוסן נפשי גבוה יותר (Carol Dweck, "Mindset"). גיליתי שהטעות שלי לא הייתה סוף העולם, אלא הזדמנות ללמוד ולצמוח. זה היה רגע של שחרור אמיתי.
אגב, גיליתי גם שהמנהלת שלי העריכה את הכנות שלי יותר מההצלחה המיוחלת. מי היה מאמין?
מצוינות זה לא פרפקציוניזם: קחו אוויר, מותר לטעות
אז מה ההבדל בין מצוינות לפרפקציוניזם? זה לא קל להסביר. מצוינות היא שאיפה להשתפר, ללמוד, להתפתח. פרפקציוניזם הוא רדיפה אחרי שלמות בלתי אפשרית, פחד מתמיד מכישלון. אחד מזין את השני, אבל השני יכול להרוג כל חלקה טובה.
אני מציעה לכן תרגיל קטן: כתבו שלושה דברים שאתן גאות בהם בעצמכן. עכשיו, כתבו שלושה דברים שאתן פחות אוהבות בעצמכן. קשה, נכון? אבל זה חשוב. כי כדי לשחרר את החבל, צריך קודם כל לקבל את עצמנו כמו שאנחנו – עם כל היתרונות והחסרונות.
ועוד משהו חשוב: אל תפחדו לבקש עזרה. אנחנו לא אמורות לעשות הכל לבד. צוות תומך, מנטור, או אפילו חברה טובה יכולים לעשות את כל ההבדל.
משפט קטן למחשבה: השלמות היא האויבת של הטוב.
איך עושים את זה בפועל? כלים וטיפים קטנים לדרך
- הציבו מטרות ריאליות: במקום לשאוף לשלמות, הציבו מטרות קטנות ומדידות. צעד קטן אחד בכל פעם.
- חגגו הצלחות קטנות: תנו לעצמכן קרדיט על כל דבר טוב שאתן עושות. אל תחכו להישגים גדולים.
- למדו מהטעויות: במקום להלקות את עצמכן, נתחו מה קרה ואיך אפשר להשתפר בפעם הבאה.
- תנו לעצמכן מנוחה: מנוחה היא לא בזבוז זמן, היא השקעה בעצמכן. קחו פסק זמן, תעשו משהו שאתן אוהבות, תחזרו רעננות.
- דברו על זה: שתפו את החוויות שלכן עם אחרים. תגלו שאתן לא לבד.
אני יודעת, זה קשה. אבל זה אפשרי. מחקרים מראים שאנשים שמתרגלים חמלה עצמית הם מאושרים ובריאים יותר (Kristin Neff, "Self-Compassion"). תהיו נחמדות לעצמכן. תסלחו לעצמכן. תאמינו בעצמכן.
אני חייבת להודות, גם היום יש לי רגעים שאני מרגישה שהפרפקציוניזם מנסה לחזור. זה מאבק מתמשך. אבל עכשיו יש לי כלים להתמודד איתו. ויותר חשוב – יש לי את ההבנה שהשלמות היא לא המטרה.
במקום סיכום: שאלה אחת למחשבה
אז אחרי כל מה שאמרתי, אני רוצה להשאיר אתכן עם שאלה אחת: מה הדבר האחד שאתן יכולות לעשות היום כדי לשחרר קצת את החבל?
אני באמת רוצה לדעת. שתפו אותי, שתפו אחת את השנייה. יחד אנחנו יכולות לעשות את השינוי.
