אוקיי, בואו נדבר על משהו שאף אחד לא באמת מדבר עליו. כן, גשמה עצמית, להגשים חלומות, להפוך את התשוקה שלך לקריירה – הכל נשמע מדהים, נכון? כמו גלויות צבעוניות מאיזה אי טרופי. אבל מה קורה כשמגיעים למים הסוערים? כשמתחילים לשחות נגד הזרם?
פעם חשבתי שאם רק אמצא את ה"ייעוד" שלי, הכל יסתדר מעצמו. наивно, נכון? גיליתי שזה ממש לא ככה. הגשמה עצמית היא לא איזה כפתור קסם שלוחצים עליו והופ – החיים הופכים למושלמים. היא הרבה יותר מורכבת, הרבה יותר מבולגנת, וכן, לפעמים גם די כואבת.
אז מה אני רוצה שתקחי מפה? לא רוצה להוריד לך את החשק, ממש לא. אני רוצה שתגיעי מוכנה. רוצה שתדעי שהדרך הזאת שווה את זה, אבל היא דורשת ממך אומץ, חוסן נפשי, ובעיקר – חמלה עצמית.
הבטחה רגשית: תרגישי פחות לבד במסע שלך, תקבלי כלים להתמודד עם האתגרים, ותזכרי שמותר לך גם ליפול ולקום מחדש.
הבטחה פרקטית: תביני מהם המוקשים הנפוצים בדרך לגשמה עצמית ואיך להימנע מהם.
גוף המאמר כמסע משותף:
המוקש הראשון: פרפקציוניזם.
"אני חייבת להיות הכי טובה, הכי מוצלחת, הכי הכל." מוכר לך? גם לי. פרפקציוניזם הוא כמו רעל מתוק. הוא גורם לך לרצות להשתפר, אבל בסוף הוא משתק אותך. הוא גורם לך לדחות דברים, לפחד מכישלון, ולא לצאת לדרך בכלל.
אחת הבעיות היא שאנחנו חיים בעולם שחוגג הצלחות מתוקשרות. אנחנו רואים רק את ה"תוצר הסופי" המלוטש באינסטגרם, ולא את מאות השעות של עבודה קשה, את הדמעות, את הפקשושים.
הנה מקור מעניין: מחקר של ד"ר שארון מרקוס מראה שפרפקציוניזם קשור ישירות לחרדה ודיכאון (Marcus, S., & Rice, K. G. (2012). The role of perfectionism in predicting depression and anxiety: A meta-analytic review. Journal of Counseling Psychology, 59(2), 159-179.). אה, וגם – מניסיון אישי, הוא שורף לך את האנרגיה.
מה עושים? קודם כל, מזהים. מודעים לעובדה שזה קיים. אחר כך, מתחילים לשחרר. מרשים לעצמנו לעשות טעויות, להוציא דברים לא מושלמים. זוכרים שאנחנו לומדים תוך כדי תנועה.
תובנה: מושלם זה האויב של טוב.
המוקש השני: השוואות לאחרים.
"היא כבר השיגה את זה ואני עדיין כאן תקועה…" גם לך קורה? לי כל הזמן. השוואה לאחרים היא מלכודת דבש. היא נראית כמו מוטיבציה, אבל היא בעיקר גורמת לנו להרגיש חרא עם עצמנו.
הבעיה היא שאנחנו תמיד משווים את עצמנו לגרסה הכי טובה של מישהו אחר, ולא לגרסה האמיתית. אנחנו רואים רק את קצה הקרחון, ולא את כל מה שמתחת לפני השטח.
פסיכולוגיה חברתית מלמדת אותנו שאנחנו נוטים להשוות את עצמנו לאחרים כדי להעריך את עצמנו (Festinger, L. (1954). A theory of social comparison processes. Human Relations, 7(2), 117-140.). זה טבעי, אבל זה גם יכול להיות הרסני.
אז מה עושים? מתמקדים במסע האישי שלנו. זוכרים שכל אחד מתקדם בקצב שלו. מעריכים את ההישגים הקטנים שלנו, גם אם הם לא נראים מרשימים לאחרים.
מחשבות "אמצע הדרך": אבל איך אפשר להתעלם ממה שאחרים עושים? זה כמעט בלתי אפשרי! נכון, אבל אפשר ללמוד לנהל את זה. אפשר להפוך את ההשוואה למקור השראה, ולא למקור דיכאון.
המוקש השלישי: שחיקה (Burnout).
הגשמה עצמית דורשת הרבה אנרגיה. הרבה עבודה קשה. הרבה התמדה. אבל מה קורה כשאת רצה בלי הפסקה? כשאת שוכחת את עצמך בדרך? כשאת מגיעה למצב שאת פשוט לא יכולה יותר?
שחיקה היא מצב של תשישות פיזית, רגשית ומנטלית. היא קורית כשאת משקיעה יותר מדי אנרגיה במשהו אחד, ולא נותנת לעצמך מספיק זמן להתאושש.
מחקרים מראים ששחיקה קשורה לירידה בתפקוד, לירידה ביצירתיות, ולירידה באיכות החיים (Maslach, C., Schaufeli, W. B., & Leiter, M. P. (2001). Job burnout. Annual Review of Psychology, 52(1), 397-422.). לא כיף בכלל.
האמת? נפלתי שם בעצמי. חשבתי שאם אעבוד יותר קשה, אצליח יותר מהר. התעלמתי מהסימנים, עד שהגוף שלי פשוט קרס.
אז מה עושים? לומדים להקשיב לגוף שלנו. לוקחים הפסקות. עושים דברים שאוהבים. מציבים גבולות. זוכרים שאנחנו לא מכונות.
תובנות לא מושלמות: שחיקה היא לא סימן לחולשה. היא סימן לכך שאכפת לך. אבל זה גם סימן שאת צריכה לעצור ולהטעין מצברים.
סיום פתוח ואנושי:
הגשמה עצמית היא מסע מדהים, אבל היא לא תמיד קלה. היא דורשת מאיתנו להיות אמיצים, חזקים וחומלים. היא דורשת מאיתנו ללמוד מהטעויות שלנו, לצמוח מהאתגרים שלנו, ולחגוג את ההצלחות שלנו.
אז איך את מתמודדת עם המוקשים האלה? איזה עוד אתגרים עומדים בפנייך במסע שלך? אשמח לשמוע את המחשבות שלך!
