האמת? לפעמים אני מרגישה כמו כבאית במשרה מלאה. כל היום רצה מכאן לשם, מכבה שריפות קטנות וגדולות, ומסיימת את היום מותשת. את מכירה את זה, נכון? את התחושה הזאת שאת פשוט כל הזמן מגיבה, במקום ליצור?
פעם הייתי בטוחה שלהיות יעילה זה אומר לפתור כמה שיותר בעיות כמה שיותר מהר. טעות! גיליתי שהרבה פעמים אני פשוט מטפלת בסימפטומים, בזמן שהשורש האמיתי של הבעיה ממשיך לפרוח מתחת לפני השטח. כמו לכסח דשא, אבל לא לעקור את העשבים השוטים.
ההבנה הזאת, שהכותבת האהובה עליי, ברנה בראון, קוראת לה "אומץ להיות פגיע", הכתה בי כמו גל. פתאום הבנתי שאני מפחדת להתמודד עם הדברים הקשים באמת, אלה שמצריכים ממני שינוי עמוק יותר, ופשוט בוחרת בדרך הקלה – לכבות את השריפה הקרובה.
אז איך עוברים מלכבות שריפות לבניית בית יציב? איך מפסיקים לטפל בסימפטומים ומתחילים להתמודד עם השורשים?
1. עצירה לרגע – זה לא בזבוז זמן
אני יודעת, כשאת באמצע משבר, הדבר האחרון שבא לך לעשות זה לעצור ולחשוב. אבל תאמיני לי, זאת ההשקעה הכי טובה שאת יכולה לעשות. לפני שאת קופצת לפעולה, קחי נשימה עמוקה ותשאלי את עצמך: האם זו הבעיה האמיתית? האם טיפלתי בבעיה הזאת בעבר? מה גרם לה מלכתחילה?
אני יודעת שלעצור זה קשה. זה מפחיד. זה דורש מאיתנו להסתכל על דברים שלא תמיד נעימים לנו. אבל זאת הדרך היחידה להשתחרר מהמעגל האינסופי של כיבוי שריפות.
לדוגמה, כשמצאתי את עצמי כל הזמן רבים עם בן הזוג שלי על אותו נושא, הייתי נכנסת למגננה או לתקיפה. אבל אחרי שהתחלתי לעצור לרגע, הבנתי שהוויכוחים האלה הם רק סימפטום לבעיה עמוקה יותר – חוסר תקשורת אמיתית. (מקור: מחקרים רבים מראים שתקשורת לקויה היא גורם מרכזי לקונפליקטים בזוגיות).
2. להעז לשאול "למה?" – אפילו אם התשובה לא נעימה
אוקיי, אז עצרת לרגע. עכשיו מגיע החלק הקשה – לחפור. לשאול שאלות קשות, גם אם את לא בטוחה שאת רוצה לשמוע את התשובה. למה הבעיה הזאת ממשיכה לחזור? מה התפקיד שלי ביצירתה? מה אני מרוויחה (גם אם באופן לא מודע) מזה שהיא קיימת?
אני יודעת, זה כואב. זה יכול להוציא החוצה דברים שלא רצית להודות בהם. אבל רק כשנבין את המוטיבציות העמוקות שלנו, נוכל לשנות את הדפוסים שלנו.
אני זוכרת שפעם הייתי מתלוננת כל הזמן על זה שאני עמוסה בעבודה. אבל כששאלתי את עצמי באמת "למה?", גיליתי שאני פשוט מפחדת להתמודד עם השעמום ועם החוסר ודאות שמגיעים כשאני לא כל הזמן עסוקה. אז במקום להתלונן, התחלתי לעבוד על היכולת שלי להיות בנוח עם עצמי, גם כשאני לא עושה כלום.
הבנה עצמית היא המפתח לשינוי אמיתי.
3. בניית תשתית – השקעה לטווח ארוך
אחרי שהבנו את השורש של הבעיה, הגיע הזמן לבנות תשתית חזקה שתמנע ממנה לחזור. זה אומר להשקיע זמן, אנרגיה וכסף בדברים שישפיעו לטווח ארוך. זה אומר ליצור שינויים אמיתיים באורח החיים שלנו, ולא רק לכבות שריפות נקודתיות.
זה יכול להיות כל דבר – ללכת לטיפול, לקרוא ספרים, ללמוד מיומנויות חדשות, ליצור מערכות יחסים תומכות, להציב גבולות בריאים.
אני למשל, התחלתי להקדיש זמן קבוע לתרגול מיינדפולנס. בהתחלה זה היה נראה לי בזבוז זמן, אבל גיליתי שזה עוזר לי להפחית את הסטרס, לשפר את הריכוז ולהגיב בצורה רגועה יותר למצבים מלחיצים. (מקור: מחקרים מראים שמיינדפולנס יכול להפחית חרדה ולשפר את איכות החיים).
4. סבלנות – זה תהליך, לא קסם
חשוב לזכור ששינוי לוקח זמן. זה לא יקרה בן לילה. יהיו ימים טובים יותר ופחות, נפילות וחזרה לדפוסים ישנים. אבל אל תתייאשי. תמשיכי להתמיד, ללמוד, לגדול. תזכרי למה התחלת, ותמשיכי להתקדם, צעד אחר צעד.
אני עדיין לומדת. עדיין עושה טעויות. עדיין מוצאת את עצמי לפעמים חוזרת לדפוסים ישנים. אבל אני גם רואה שיפור. אני רואה שאני יותר מודעת, יותר רגועה, יותר מסוגלת להתמודד עם האתגרים שהחיים מזמנים לי.
וזה, בסופו של דבר, כל מה שחשוב.
אז בפעם הבאה שאת מרגישה שאת כל הזמן מכבה שריפות, אני מזמינה אותך לעצור לרגע, לחשוב, ולשאול את עצמך: מה אני יכולה לעשות היום כדי לבנות בית יציב יותר?
אני באמת רוצה לדעת - איך את מתמודדת עם בעיות שחוזרות על עצמן? מה עובד בשבילך? אשמח לשמוע את התובנות שלך!
