אני זוכרת את הרגע הזה, הייתי בת 27, אחרי תקופה מטורפת של עבודה מסביב לשעון, ניסיתי להבין מה הלאה, אבל הרגשתי ריקה. כאילו רצתי מרתון בלי לדעת לאן. האם זו הייתה אמורה להיות פסגת השאיפות שלי? האם זהו האושר המיוחל? התסכול היה עצום. חשבתי שאני יודעת מה אני רוצה, אבל גיליתי שבעצם רדפתי אחרי מטרות של מישהו אחר.
ומה אם כל המרוץ הזה, המרוץ להצלחה, הוא בעצם טעות? מה אם יש דרך אחרת, דרך שמאפשרת לנו ליהנות מהדרך, בלי להתפשר על החלומות שלנו? זו השאלה שהתחילה את המסע שלי.
במאמר הזה, אני רוצה לחלוק איתך את מה שלמדתי - לא רק דרך ספרים ומחקרים (ואגיע גם אליהם, מבטיחה!), אלא גם דרך נפילות, קימות ובעיקר, דרך הרבה מאוד חמלה עצמית. אני מבטיחה לך, שעד סוף הקריאה, תסתכלי על החיים שלך קצת אחרת. אולי אפילו תשאלי את עצמך שאלה אחת חשובה שתשנה את הכל.
מה באמת חשוב לי? (ואיך אני מפסיקה לרצות לרצות אחרים)
נתחיל מהבסיס. כמה פעמים מצאת את עצמך עושה משהו רק כי "ככה צריך"? או כי "כולם עושים את זה"? אני מודה, קורה לי הרבה יותר מדי.
הפסיכולוגית החברתית ד"ר ברנה בראון, בספרה "Daring Greatly", מדברת על החשיבות של חוסן נפשי ועל האומץ להיות פגיעים. היא טוענת שהרצון לרצות אחרים הוא שורש הבעיה. אנחנו מפחדים להראות את עצמנו האמיתיים, את הפגמים שלנו, ולכן אנחנו מתחבאים מאחורי מסכות.
אני זוכרת תקופה שבה הרגשתי שאני חייבת להיות "הכל". סטודנטית מצטיינת, חברה טובה, בת זוג מושלמת, עובדת חרוצה. נשמע מוכר? אבל כשניסיתי לעמוד בכל הציפיות האלה, איבדתי את עצמי. התחלתי להרגיש חרדה וריקנות שלא ידעתי איך להתמודד איתן.
האמת היא שאנחנו לא צריכים להיות מושלמים. אנחנו צריכים להיות אותנטיים.
אז איך עושים את זה בפועל? איך מפסיקים לרצות לרצות אחרים ומתחילים לחיות את החיים שלנו?
הנה כמה דברים שעזרו לי:
- הקשבה פנימית: תרגול מיינדפולנס, יומן כתיבה, מדיטציה – כל אלה עוזרים לנו להתחבר לעצמנו ולזהות את הצרכים האמיתיים שלנו. אני אוהבת להתחיל את הבוקר עם 5 דקות של מדיטציה, זה עוזר לי להתמקד במה שחשוב לי באמת.
- הצבת גבולות: ללמוד להגיד "לא" זה אחד הדברים הכי משחררים שעשיתי. זה לא אומר שאני אדם רע, זה אומר שאני מכבדת את הזמן והאנרגיה שלי.
- חמלה עצמית: להבין שלטעות זה אנושי. כולנו טועים, וזה בסדר. הכי חשוב זה ללמוד מהטעויות ולהמשיך הלאה. אחת הדרכים לתרגל חמלה עצמית היא לדבר אל עצמך כמו שהיית מדברת אל חברה טובה. זה עובד, תאמינו לי.
הפרדוקס של פרודוקטיביות: איך לעשות פחות ולהספיק יותר?
אוקיי, אז הבנו שאנחנו צריכים להיות אותנטיים ולחיות את החיים שלנו. אבל מה עם כל המשימות, הפרויקטים והמטרות שאנחנו רוצים להשיג? איך עושים את זה בלי להשתגע?
התשובה היא פרודוקטיביות, אבל לא מהסוג שאתם מכירים. אני לא מדברת על לעבוד יותר שעות או לעשות יותר דברים. אני מדברת על לעבוד חכם יותר.
טים פריס, בספרו "The 4-Hour Workweek", מציג גישה אחרת לפרודוקטיביות. הוא טוען שאנחנו צריכים להתמקד במשימות שמייצרות את התוצאות הגדולות ביותר, ולבטל את כל השאר.
בהתחלה הייתי סקפטית. איך אפשר לעבוד פחות ולהספיק יותר? אבל כשהתחלתי ליישם את העקרונות שלו, הופתעתי לגלות שזה באמת עובד.
פרודוקטיביות אמיתית היא לא לעשות יותר, אלא לעשות את הדברים הנכונים.
אז איך עושים את זה בפועל?
- עיקרון פארטו (80/20): לזהות את 20% מהפעולות שמייצרות 80% מהתוצאות, ולהתמקד בהן. לדוגמה, אם את כותבת תוכן, אולי תגלי ש20% מהמאמצים שלך (כמו מחקר מעמיק או שיתוף פעולה עם מומחים) הם אלה שמביאים את התוצאות הטובות ביותר (כמו תנועה לאתר או שיתופים ברשתות החברתיות).
- דחייה וביטול: לשאול את עצמך - האם אני באמת חייבת לעשות את זה? ואם כן, האם אני חייבת לעשות את זה עכשיו? הרבה פעמים אנחנו עושים דברים מתוך הרגל או תחושת מחויבות, ולא בגלל שהם באמת חשובים.
- אוטומציה: להשתמש בכלים טכנולוגיים כדי להפוך משימות שגרתיות לאוטומטיות. למשל, אם את מנהלת עמוד אינסטגרם, את יכולה להשתמש בכלי תזמון כדי לתזמן את הפוסטים שלך מראש.
איך לא לאבד את השמחה בדרך? (הסוד הוא באיזון)
אוקיי, אז אנחנו יודעים מה חשוב לנו, ואנחנו עובדים בצורה פרודוקטיבית. אבל מה עם הכיף? מה עם השמחה? איך לא מאבדים אותם בדרך?
זו שאלה מצוינת, ואני מודה שלקח לי זמן למצוא את התשובה. אבל בסופו של דבר הבנתי שהסוד הוא באיזון.
אריסטו, הפילוסוף היווני, דיבר על חשיבות האיזון בחיים. הוא טען שאנחנו צריכים לשאוף למצוא את "אמצע הדרך" בין שני קצוות. לדוגמה, בין פחדנות לאומץ, בין קמצנות לבזבזנות.
אני מאמינה שזה נכון גם לגבי החיים שלנו. אנחנו צריכים למצוא את האיזון בין עבודה למנוחה, בין חברה לבדידות, בין רצינות להומור.
החיים הם לא רק עבודה ומטרות. הם גם הנאה, צחוק וחברים.
אז איך עושים את זה בפועל?
- תכנון זמן פנאי: ממש כמו שאנחנו מתכננים את הפגישות שלנו, אנחנו צריכים לתכנן גם את הזמן שלנו להנאה. זה יכול להיות דברים קטנים כמו לקרוא ספר, לטייל בטבע או לבלות עם חברים. אני אוהבת להקדיש לפחות שעה ביום למשהו שאני אוהבת לעשות, בין אם זה לצייר, לנגן או סתם לבהות בשקיעה.
- הצבת גבולות: כן, שוב גבולות. אבל הפעם, זה קשור לגבולות בין עבודה לחיים אישיים. לכבות את המחשב בסוף היום, לא לענות למיילים אחרי שעות העבודה, ופשוט להיות נוכחים ברגע.
- להיות ספונטניים: לפעמים הכיף קורה כשלא מתכננים אותו. לצאת לדרינק עם חברים בהפתעה, לנסוע לסוף שבוע спонтанное путешествие, או סתם לעשות משהו משוגע.
אני מודה, המסע הזה לא תמיד קל. יש ימים שאני מרגישה שאני שוב חוזרת להרגלים הישנים שלי, שאני שוב רצה במרתון בלי לדעת לאן. אבל אז אני מזכירה לעצמי את כל מה שלמדתי, ואני נושמת עמוק וממשיכה הלאה.
אני מקווה שהמאמר הזה נתן לך קצת חומר למחשבה. אני מזמינה אותך לשאול את עצמך - מה הכי חשוב לך בחיים? ומה את יכולה לעשות היום כדי להתקרב קצת יותר למטרות שלך, בלי לאבד את השמחה בדרך? שתפי אותי בתגובות, אני אשמח לשמוע!
